Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1868-01-01 · Heft 6 · p. Seite 225

rabbinisches Lexicon Kheter Khehurinah. 225 und Sätze (in hebräischen Charakteren), die fleissige Benutzung der Schriften nichtjüdischer Autoren und wie mir scheint ganz besonders die kühne und unabhängige Art und Weise, mit der de Lara die sprachlichen Leistungen der Talmudlehrer und älteren Rabbinen kritisirte. Während Jacob Anatoli (Vorrede zum Malinad) und um einen Zeitgenossen de Lara'8 zu nennen: Manasse b. Israel sich für ihre Benutzung nichtjüdischer Quellen rechtfertigen zu müssen glaubten (Vorrede zi.1 לנשמת הייס Ende), citirt de Lara ohne jedes Bedenken die griechisch-römischen Classiker, die Kirchenväter und spätere christliche Autoren, behauptet, sein Werk vorzüglich auf Andrängen des Lieentiaten Esra Edzardus veröffentlieht zu haben3), widmet es den Professoren Joh. Jac. Wagenseil, D. Juan Conjo, J011. Ben. Carpzov, Mart. Vossius und Just. Christ. Wagenseil und spricht in demselben mit der grössten Unbefangenheit Aeusserungen aus, die sein Zeitgenosse Benjamin Musafia nur schüchtern vorzutragen wagt, und die auch in unserer Zeit von jüdischen Gelehrten nicht allzu häufig vernommen werden4). ועל הכל אהה ורעיך וכל המעיינים עליכם לשבח אל החכם השלם ף ומאור נעלה הליסנסיאט היקר עזרא ערזררו□ הבקי מאה בספרי חכמי העברים כי כאשר ראה חלק קטון מהחבור הלז וייטב בעיניו למענכם בחזקת יה ההפצרות התמיהות ועוז ותעצומות הפיוטים והבקשות העיר את רוחי ויכול לי (Vorrede zu להביא אל הרפוס יהי אלהיו עמו ויעל• (כתר כהונה 4) Man lese nur folgende Aeusserungen: ועתה באתי לגלות את אזנך אזן שומעת כי הטלות במשניות טוב טעמם היה נורע נגלה לאשר אמתן• והבאים אחריהם בעלי וחכמי הגמרא אשר קצרה דעתם וחסרה בינת□ לא באו עד תכונתם ולכן מפלפלים בפירושם ורעותיהם חלוקות התבונן ותמצא (חלזון.s. v) ואל יפתוך סעפים נרפים ממה שאמרו שם בגמרא שטעמו עוגנים * * כי כבר השמעתיך והגדתי כי קצרה דעתם של חכמי הגמרא ולא ירעו טעמי הדברים והנרצה בהם מחכמי המשנה כי רחבה ונסבה למעלה למעלה חכמתם והוגנים אומר אני וכו' (הגן). — חרם הדרייני־־בערך הרריינוס ס״י לפי רעת חכמי המשנה והוא האטת הצדק והבאים אחריהם כי לא ירעו מה הוא אמרו שם בגמרא שהוא טין קרקע בתולה וכוי (חרס). — וכבר הודעתיך כי בעלי הגמרא נסתפקו בפירוש המלות אשר הזכירן חכמי המשנה כי קצרה יד שכלם ואין משגת (הילקא).