Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1867-01-01 · Heft 11 · p. Seite 422

422 Einige handschriftl. Briefe von Jonathan Eibeschütz. furt a. M. berufen worden war, verwandte sich Neheinia Reuscher zum zweiten Mal für Eibeschütz' Wahl in Metz und drang diesmal durch, vergl. שפת אמת ולשון זהורית, angeblich von Emden, BL 16b. Die Metzer Gemeinde fügte indess einige Glausein zu seiner Vocation hinzu, die ihm unangenehm waren. Darauf bezieht sich eben dieser Brief. Er scheint 1741 geschrieben zu sein. Denn nur auf dieses Jahr passt der Monats- und Wochentag : Donnerstag, 17. Siwan. Man muss demnach das Datum — Blnemonicon ainendiren 1741 — תקא — את קולי תשמעו. I. כתב אשר שלח אמו' הגאון מה״רי מפראג למיץ על התקבלות הרבנות ק״וישרי כתרים לאותיות מחכימות ר,"וגי דת נוחל׳ מורשה חכמות בנוית ברמות ל״וחמי מלחמות ה׳ שומרי חומות מ״נהלי עדה עדרי צאן שכולם מתאימות י״ומם ולילה ל^ יחשו במיעוט תנומוח צ״רופח אטרתכם מווקק שבעתי׳ בנעימות ה״ה האלופים רוזנים נטורי קרתא טמנם יתד ממנם פנה הנגידות והנסכות על דגלם חונה שבחם לא יסופר טי מנה העומדים על צבא קהל עם ה׳ בעיר מיץ• קול אות ראשון משמיע שלם בארטנותיהם ת״ל שלם הכל שלם מבשר לקויו לנפש כי תדרשנו בשלם העיר אשר בשלמה שלכם יהי׳ לי ול4ח יבצר מאתם החיים והברכה למשמרת שלם עד עולם: קול אות השני את כל תוקף לקיים אגרת הזאת 'שנית לבל אעבור ולא אצא משם כי אז נשבעו אנשיי ידידיי לא תצא מאתנו ולא תכבה לנר ישראל ולא יהי׳ כנוצרי תאנה ואחרים יאכלו פריה כי אם הכבד ושב מקומך שית לבך לעדרים ורע פני צאנך והנה גם לי לבב כמוכם ויותר משהעגל רוצה לינק וכו' ומי יאהב להיות ברצוא ושוב ולשבע נדודים עדי נשף ולהתהלך מאהל לאהל כאהלי קרר ולעקור סיכי משכי ולבלות הזמן אשר הוא יקר הנבראים כי בו יוכה גבר ארחו אורחת חייבם באלה מסעי ער אשר תמיד תקופת הימיבש מלפניו ולאחריו אין סדר למשנה ולא ציל דעתי' ולבבו בל עמו לטררות עקירה והנחה בין כך ימים כצל יעברו ואין חליפות לט ו והמה כשוכן חדרים במדבר וציץ נובל אשר לא יקוה למלאכת מחשבת וחשב עם קונהו ומה נענה ליום פקודה כי כל יום פסידא דלא הדר ולואח ממש אין ספק למלאות מבוקשכם לעשות מצותכם ארוצה אפם קול דברים אני שומע ותמונה אני רואה אשר כתבתם חוק ומשפט הרבנות יהי׳ כמו שהי' לאותן שקרמני וחתומה ניתנה ועשו פירש לפירשכם כי לא ידעת