Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1866-01-01 · Heft 7 · p. Seite 274

274 Änälekteo. נ ידרש ר יהושע בן הורקנס לא עבד איוב את הקב״ה אלא מאהבה שנאמר הן יקטלני לו איהל וערי! הרבר שקול לו אני מצפה או איני מצפה ת״ל עד אנוע לא אסיר תמתי ממני; es wird also eia Zweifel über die Leseart des לן dieses Verses zagelassen.*) — Ueber plenum und defectivum berichtet die alte Zeit nicht. Hierüber vernehmen wir zuerst bab. Kidduschin 30a.: לפיכך נקראו הראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה שהיו אומרים וא״ו הנהון הציין של אותיות של ספר תורה* Hier scheint schon eine fixirte Massora über plenum und defect. angedeutet. Noch mehr besagt dieses die daselbst unmittelbar darauffolgende steile: מי לא אמר רבה בר בר חנה לא זזו משם ער שהביאו ס״ת וכלגאום d. i. die הסרות ליתרות? vergl. das. Wir finden also Andeutungen über plen. und defect. im bab. Talmud, aber sie sind sehr dunkel und vermögen nicht Aufschluss zu geben. Wir wenden uns nun zum jerus. Talmud. Im Her. Talmud begegnen wir häufig dem ספרא plnr. יספריא Dieser ספרא war ein mit dem Studium der h. Schrift, weniger mit dem Studium der Halacha sich befassender Mann. Er bekleidete die Stelle des Vorlesers aus der Schrift in der Synagoge. Vergl. jerus. t. Megiiia 4,5: ר' שמעון ספרא דטרכנת אמרין ליה בניה קרתיה קטע בריבורייא דיקרינון בגינון אתי שאל לד חנינא אמר ליה אין קטעון רישך לא תשמע לון ולא שמע לון ושרון ליה מן ססרותיה• zu R. Simon, dem Safra zu Trachonis, sagten die Leute seiner Stadt, haue ab die Vorlesung (mache Pausen in der Mitte der Parascha und des Verses, vergl. das.), damit wir sie in diesen Pausen unsern Kindern vorlesen. Er befragte hierüber R. Chanina und dieser sagte allitterirend, und wenn sie dir den Kopf abhauen, darfst du ihnen nicht Gehör geben (man darf nämlich nicht die Parascha in der Mitte unterbrechen). Er that so und sie entsetzten ihn seines Safra- (Vorleser-) Amtes► Der Safra scheint auch dem Jugendunterricht obgelegen zu haben. Vergl. j. jemai 7, 4 ד יוהנן אזל להד אתר אשכח ספרא איינוס אמר ליה מהו כן אמר ליה ציים אמר ליה אסור לך ומה אם י) Vergl. auch Vorstudien zu der Septuaginta, S, 222.