Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1864-01-01 · Heft 11 · p. Seite 441

im Mittelalter. Ml einzulegen hätten 0). Das Echo solcher Zänkereien hallte selbst in den Schulen wieder. Auch hier mischte sich das Ansehen des Lehrers in die Ausgelassenheiten und Zügellosigkeiten der Studenten, nicht zur Förderung des ersteren00). Bei der gespreizten Stellung, in welcher die Akademie Vorsteher derselben Stadt einander gegenüberstanden, bildeten die Schüler Coterieen, die ihrem Meister zu Liebe allerhand Ränke und Niedertr’ächtigkeiten an dem gegnerischen Lehrer ausübten000). So wurden in den Lehrhäusern, bei aller Regsamkeit und Lernbegierigkeit, allerlei Untugenden, wie Vorwitz, Einbildung, Unsitte genährt die dann von den Lehrern, auf jenen Akademieen gebildet, nicht selten schon in die Kinderschulen eingefulirt wurden^) *) In Bamberg hatte man den Bann verhängt, weil ausgelassene Spassvögel die Schuhe, welche die Sjmagogenbesucher in der Vorhalle stehen zu lassen pflegten, vertauschten oder versteckten. ומחמת שיש מטמינים או?־1וקחים »•חותבם כדי ist כמה מבולבלים או לצנים הטבלבל־יים?־1צעורי וכה״ג ל־יכן היה גם ס־־זוחה תקנה ע״פ החדם שלא ליקה שום אדם סנדלים של חבירו או לבלבלן או כה״ג Moses Minz, R. G. a. 38. **) Folgender Zug charakterisirt die Wirtlischaft in den Lehrhäusern: מעשה שהיה רץ בנו של שמש העיר בל״ג בעומר עם הבחורים לשמוח nst עמהן ונפלריב בינו ובין הח״ר לעמלין בן מה״ר משה ניימרק והיה קורא רוצה לומר נבילה (Sauxheim) דחב חור בחרונו ב^שון אשכנז זויי״א שעלים דחזיר ויודע הדבר באזני המלך מחריסג״ל והחרים את השמש ואמה ליה איך (LikkuUm). — אתה רשאי לקרא אל הבחורים שלי דבר אחר שעלים וכר, ■ Welche Verschschwisterung von Würde und Lächerlichkeit. ***) In Regensburg hatte man, wie Moses Minz, R. G. A. 76, berichtet, aus Eifersucht und Parteiung zwischen Rabbinern und Sekülern (איבה ותחרות וכיתות ביני רבנן ותלמידים) auf den Platz, den R. 18. rael Brünn in der Synagoge einzunehmen pflegte, allerlei Sclimähungen, wie ״Gottesleugner“ (אפיקורוס) u. s. w. geschrieben, Kreuze gezeichnet und eingeschnitten u. dergl. m. f) Ephraim Lentschütz klagt (Amude Schesch g. E.): ואינן חושש .(המלמד) ללמדו לא יראת ה׳ ולא מוסר ולא דרך אדץ עד־* **) ***) כן רוב דהנערים בצאתם לחפשי לבתיהם תבקע הארץ לקולם אשר לא ישאו פני זקן גם ביניהם. אין משא פנים רק כעגלים ירקדון ברחובות בלא תרבות ובלא דרך ארץ ע״כ נעשה ההרגל בקצתם טבע וגם כי יגדלו יהיו סרבנים וסלילים בועטים בטוריהם פני זקנים לא נהדרו כילא למד זה מרבו טנעורין. Frankel, Monatsschrift. XIIX. 11.