Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1864-01-01 · Heft 6 · p. Seite 219

Ein§ wieaerädfgefiindeä^ Hähdsöhrifk 219 briel hervorgeht, dass er nach* R. Isaac Kara gelebt hat und Zeitgenosse eines R. Moses aus Paris5 6) gewesen ist. Mit Num. 17, 3 dagegen beginnt eine ganz andere Schrift, deren Züge von hier ab, von verschiedenen Copisten herrührend, sehr oft wech> sein, so dass es auch leicht entstehen konnte, dass Rasehi zum Abschnitte מסעי ganz übergangen wurde. Die תוספות kommen nun immer weniger vor; aus ihnen waren nur die Erklärungen zu 5. B. M. 14, im Namen eines Mordechai, und die ibid. 23, 24, im Namen eines Joseph ben Jacob gegeben, hervorzuheben, da diese תוספות nach dem Nithe Naamanim auch im Codex aus dem Jahre 1489 Vorkommen, nur heisst Letzterer dort Joseph ben Isaac. Von den fast in jede Sidra eingestreuten תוספות wollen wir nun mehrere, als Beiträge zur Schriftexegese hier folgen lassen: 1. Aben Esra. Auf dessen Namen wird zu 2. B. M. 15, 11 eine Erklärung gegeben - שמעתי אני המעתיק מפי ד אברהם אבן עורא beginnend — und eine zu 4. B. M. 27, 17 — מפי ר' אברהס u. 8. w. אבן עזרא — die beide in unseren Ausgaben nicht zu lesen sind, wohl aber im מנחת יהודה aom.'ר״ת מאורלי. Ferner zu 1. B. M. 31, 34: ואני המעתיק שמעתי מפי ד אברהם. אבן עזרא שאין התרפים מדברים במקום הטנופת ולפיכך ותשימם בכר הגמל שלא יראם לבן ותשב עליה שלא יגלו את עצמם וידברו:, 2. Asriel ben Nathan. Auf dessen Namen lesen wir zu 4. B. M. 32, 42 eine Erklärung, die wir ähnlich bereits im רמ״בן z. St., auch im מנחת יהודה — hier 8 בפ״ה Chiles send —׳ finden. 3. Jizchak Kara (קרא)• Dessen Erklärungen zu 1. B. M. Cap. 20 u. 21 sind mit denen im תולדות יצחק des R. Jizchak Karo (קארל) nicht identisch. Was er zu 21, 14 bemerkt, nämlich ותלך ותתע, לפי שנאמר ויכלו המים שלא תאמר למה לא נתן לה אברהם די שתיתה בדרך ושתית הנער לכך נאמר ותלך ותתע להגיר לך באלולי ותתע בדרך לא היה המים כלים: באשר הוא שם, במקום שהיה שם שמע הק׳ את קולו והנה הוא חי במקומו: 5) Dessen Zeit wäre noch zu ermitteln. In■ seiner Exegese (s. w\ u. 7) bekundet er einen nüchternen, einfachen Sinn, der Beachtung verdient, um zur weiteren Forschung über diesen fast anbekannten Exegeten anzuregen. 17*