Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1863-01-01 · Heft 3 · p. Seite 101

von Elias Levita. HU kann nicht verloren gegangen sein, indem das Manuscript, das schon 1038 in Paris war, erst unter Heinrich 11., also nach 1547 seinen jetzigen Einband erhalten hat, was aus der Form des letzteren zu erkennen ist und worauf der so freundliche als gelehrte Bibliothekar der kaiserl. Bibliothek, Mr. 13real, mich aufmerksam gemacht hat. — Was diesen Zweitel veranlasst, sind folgende zwei Stellen, bei denen der Verfasser auf die Vorrede hinweist, die sieh aber in der vorhandenen nicht linden, In deהתועות ד,נ׳!״ heisst 08: שיד,י׳ הספר הזר כרסות תקון סופרים ובד באשר כתבתי לעיל בד,קדט־, wovon aber früher nichts vorkommt.. Wollte mau aber auch das כאשר כהבחי als allgemeines Ergehn iss des Vorhergehenden betrachten und daher nicht huchstiiblich auflassen, 80 bleibt wenigstens die Stelle im א השבי• v. אךק unerklärlich, wo der Verfasser sagt: אמרתי בהקדמתי pl בספר ד,ונדונות, בי כל יטי הייתי אדיק, בפסוק ובדקדוק, was hei uns sich nicht findet und daher mit einigem Grunde vermuthen hisst, dass der Verf, auch zu unserem Werke, wie zum Mass. Hannnassor. und Tischbi eine gereimte Vorrede (uinrCJ הקדמה) ausser der הקדמה בהלצה geschrieben habe. Indem ich nun Einzelnes in der Vorrede, wie etwa das Massoretiselic über הראש ב/ ראש קנ״א (?) u. dgk übergehe, mag nun der Text der ,,Widmung" und ״Vorrede" folgen. Auf dem Titelblatt steht folgendes Gedichtchen: סס*־ זכרוגות *מבקש השנונות מכל מלות שונות אנה הן חונות מגיד אמונות בדקדוק לשונות ומגלה צפונות במסורת טמונות אל רוב מעלה השיר המאושר אדוגי זור״זו דכאל׳יווא הגמון דלאנ״ור שלוב ־ב כהיות כי בשניב שעברו התחלתי במלאכה אחת הנראה בעיני היותה סובה ומעולה מועילה מאד לכל הכאיב ללמוד ולהבין דרכי לשון הקודש הוד־ אכן החורבן של רומי הבא סמוך אדרי ואת ד,ידי סבה שלא השלמתיר, בעת ההיא עזבתידה הסדרה, ואף אותו הלק הבלתי שלם לוקח ממני והיה לשלל ולבזה טקורע. ומטושטש ולא נשארו כידי רק סעט והבאתיו עמי הנה כעיר וויניס״ייא,