Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums
- Journal
- Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums
- Volume
- 12 (1863)
- Issue
- Heft 2
- Article
- Commentar des Salomon Parchon zu Jesaia
- Date
- 1863-01-01
- Page
- Seite 70 (sequence 10)
- Language
- German
- Belongs to
- article
- OCR quality
- 53% known words query
- IRI
…/2829132-2829290-2829293-2859337--07490-2859396- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
Cummentar des Sal. Parciion ym Je.saht. ,<> ארץ רגגב :תחני *ברוא עניין הרע כי מדור חיות רעוה בסרב' ובארץ הגנב. לניא, אהיה. וליש, הוא הארי הגדול. אפעה, כדן נד,׳מ ואט׳ ׳מהוא נקנה ׳מל י השי והיא קצרה וענה והארס •מלה קשה משיל וכה. ושרף מעופף, אט׳ כי יש נה׳מים ימצאו בארץ כוש יש להם כנפים ויעופו נהם או פי׳ מעופף מ! קם,!!ו,!!7 .! •p אי! 7 »j .!■ן -*• י טע;, .׳א עף פ׳ j< ס! — י - **ר־־* v'־* וי^״־יל ייייירי־־י י*יץיריי- רלייזר"^ ודייני*"־־ מי׳יו"* דייר -"-«•"ת . •*. IwU / —1 I <■ I I — -'U— I 1U1 I , — , s * 1 1 i-'kN Ul- I״■• I </ * — ש• הו>א המומיה הגמל ההכה והוא גבגון שעול־ לו על גנו וכת״י ועל המומיה דגמלין: (0 לכן קהאהי לואה רהב הנש ׳מנה, פי׳ לפי ש־ש־אל הזלכינם למצרים רמואלים עז־ מהם עב ל>ה יועילו למו לכן ק־אהי ירושלים רהב הס ׳מכת כלו׳ הלק־ם יהיו הירמב־מ כה ו־כמהו כש־כ ולא ילכו לנקש עדה הי׳מינה <—<«<- ,,"»,,-י- (-* •— <“ ץ-« י■» •ייי ך•1 * \-«■* * •ץ״*/ יירה* »«»»*ץ*. '111. ן <> 1 .UN j ׳,jj ־י?hJ —II ן. ן? -I . I I \ \ ) — ו 11 •ן׳ 1, וי. א - .ן I- I « .״,U—!ל.—י,— •ייי* י״״ד״ף־ייי-■ ןף/ ———ך!«,— (יי... 4 1.1 -11!!—!•J ׳.ן .ן ן . .׳.).! 1 .— - I \• ) I ׳ .7־1 —,. L U• ין.7׳‘ י•"! י "- -|ו והחיעהדעו (׳"נ) ונלוז, יעניין המייה וכן ונילוזים נמיענלוהם: ני״ענניעה, פי׳ גפוה מל־־י׳מון אכעכועורה כי דההומדה כשהיא נוסדה לנפול היא לה ה ונפוה ה כמו אנענועוד, וכן מיס הנעה אשי כי האימ ה־ה־ה הסיס: (י"־) ננל יוציים, פי' כדים. נמכההו, ם־מבי־ו. להה!ה, עניין לקיהה. מיקוד, פקיר נלע׳ מלשון הוקד אש נו שיהוא עניין הנערה. •להשוף גזים מגכא, לקהת סיב מן הכו־ ־מאין נו כי אם מעמ מים ואין אדם יכול לקהה ממנו מים נכלי גדול כ־ אם ונשאה־ הגסה השיוף וסגולה לפיכך אמד להימוף או לפי שהמים הם נמהד הכוה וכ׳מלוקה אותם הוא מגלה אוהם: (מ״ח כשיונה ונהה, נתימונה וננהת: (י״ו) כתרן, ההוא עץ הגנו,—, נכפייד־ז שנו מש־לשלין הנם ומעמידי!־ אוהו נו איב־י בלע': (י״ה, יהכה י״י להננכם, כלו׳ ינמיהכם שיתהכו לו להננכם כי כן יעשה: (כ! ולא יכנף עוד מוריך, פי' לא יאכף ולא יעצד עוד טטרך לפי שהיו נעת צדה כמו •מאמה ונתן י״י לכם להם צד ומים להץ ני׳מד אותם על השבע. והיו עיניך דואוי־ה ארה מוריך כלו׳ בעיניך הראה שיהיה זה בקרוב. מוריך, מלימון מודה ומלקוש שהוא לשון ממד וישי מפ־׳מים מוריך לשון הודאה כלו׳ מורים אוחך נדרך ישיוה ידחק שיהיה נכנף הארץ והנם הזקיהו וחניריו: (כ״ב) וארה אפדה, עניין הגוה.—. טידשון ואפדרה לו. דוה, נרה: (כ״ו.) כד נדהם, עניין אהו ומרעה הבנש׳יב ושא־ נהמות יקרא כר מלימון כדים עם הצאן. ור׳מ״י ז״ל פי׳ שיהיו הכנש־יב ר הנים ושמנים: (כ״ד) והאלפים, ידיכם מלשון שגד אלפיך. כליל, כמו ער־־־' כלילו והטספוויו נקיא כן לפי שוו, שמעדנין זטבלכלין אוהו משעורה ושכולה שרעל. המיץ, פי׳ ד׳ יונה ז״ל נקי