Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1859-01-01 · Heft 2 · p. Seite 70

70 Wissenschaftliche Aufsätze. :יטומעאל ועקיבח חברו עונתחברו יחדד על דבר טורי להסתירו וטוניחם אמרו טי עלו לחזות זיו טורי יומרו ותוארו. אמר לך ר' יטונלעאל טגלח טועורו ., Dann fährt der Polemiker fort (Alphb. 18): Die Nabbaniten erzählen, als Gott das Geheimniß der M a aß - bestimmungen offenbaren wollte, seien die Engel ungehalten darüber gewesen, daß solche Geheimnisse einem Weibgeborenen.kund werden sollten: אזי.אמרו.אנטוים כופרים באחרית אלד! חטועורים כאטוריחפץ חקב״ח לגלות חרז חזח — קעור! חיד! על טורי מעלה וחיו ממרים. Der Passus von der Unzufriedenheit der Engel und des darauf Folgenden bildete demnach den Schluß zu טויעור ׳.קומה Nun kommt dieser Passus in dem genannten Henochstücke vor, der erst durch diesen voraussetzlichcn Zusammenhang verständlich wird. אנלר מממרוך ח׳ אלחי ישראל. חוא ער ברבר זח טוטטוגליתי רז זח למטוח רעשו.עלי כל חיילי מרום: — ואמרו לי מפני כלח אתח מגלח. רז זח לבן אדם ילודאטוח וטו', —. Dieses Geheimniß! welches? Offenbar das Geheimniß der Maaßbestimmungen Gottes: ׳ .אלו השעורים — רז זחJetzt wissen wir, wo das bisher heimathlose ״Schiur Komah ", daraus Einige gar einen besondern Midrasch gemacht haben, ursprünglich seine Zuständigkeit'hatte. Es war mit dem Henochstücke als dazu gehörender Bestandtheil verbunden. Seinen Platz hatte es in demselben vor dem Passus: אמר נלממרון כשגליתי חרז חזה (bei Jellinek, II, . 116, von Zeile 8 von unten). Die Beweisführung von der Zusammengehörigkeit der Otifot, des Henochstückes und des Sch. Komah läßt sich aus Ben-Jeruchams Parallele noch weiter fortsetzen. Nachdem nämlich Ben-Je׳ rucham den Inhalt der ״ Geheimnisse der Maaßbestimmungen ״ bis dahin geführt hat, wo die Engel ihre Unzufriedenheit mit dieser Offenbarung an die Menschen gezeigt, fetzt er ihn folgendermaßen weiter auseinander. Auch Metatoron schloß sich den Engeln an und stellte gewissermaßen Gott darüber zu Rede, er möge doch R. Jsmael nicht eines so hochwichtigen Geheimnisses würdigen, und wenn er ihn durchaus verherrlichen wolle, möge er es durch ein bedeutendes Märtyrerthum thun. Gott aber beschwichtigt Metatoron damit, daß er die Verdienste R. Jsmael's hervorhebt. Die Stelle lautet, mit Weglassung des Ueberflüssigen, folgendermaßen (Alphab. 18): 2 בא נער של הקב״ה והוא חנוך אהובו וכך השיבו בתוכחותיו רז זה אל תוציא מבית גנזיך לכתבו וכתר גדול אל תוציא מאוצרותיך להשתמש ס 3 געל בשר ודם ואל תהדרו כמונו עזוב ארם יגע בתורה ולא ירמה לנו-—- 4 די לו גודל תורתו ואם רוצה אחה לזכותו הוסף לו מוצלב לענותו ואל תגלה השעור מפני טומאתו