Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1858-01-01 · Heft 9 · p. Seite 347

Wissenschaftliche Aufsätze. 347 לבוש, פח' כשב יצריה לנוע עור ובער ומכוכך .גידים ועצמות .וחיו•' נחונה בי (צ״ל בו) בשער שיצא לאויר חעולב בשב שאני עושר שבן במיחי יחזקאל הוא אוגד וראיתי וחנה עלירב גידיב ובשר עלה ויקרב עליהם עור מלמעלה, ובה׳ וחבוא עליחב הרוח ויחיו ויעמדו על י־גליהב, וכן לעתיד לבוא הוא אומי■ יינה אני פוחח אח קבריכב והעליה־ אהבם, וכה׳ ונתחי בכם ־ו.ח וחייהם, (טו) וימנע מרשעים אורם, אז אחה רמה תשבר זרוע כוחם וחזקתם, או אוהב שעיב, ׳מנוע אורם של־ יכול ל (יו) הבאה ליב. ה רשעים שבט טוש :ב־־ המיה מט שאגי מה;יל חי- י־י״יר־ ׳׳׳ י! —נ התהלכהה, עומקו, או חקר תהומות ע מדת , שהדי גבכי יב "ל עד) עם (צ שואלו, על הוא כל סדרי ב־אשית ו , על לך עומק החוט הקרחה בלום כיצד סגר דדם מה אהגיה הוטבעו, ועי - ועל ב ממדיה מי ש! הארץ היית המתים יל ת■ כיצד הוא יוצא ומאיר לעולם, < ~ הבוקר על או בעדו, ־־,תהום כמה על : ■כסה חם עומקו, קי הים על עט די ייר־ 'י י י י 1 t עהידין כיצד (':' י-' יון׳) דכה׳ ־ם מהי יבוא יוטו של אז ש:ותיו על כוף הוא שיעורו, שערים יש כמה ה־אה, הניגלו לך צלמות ושערי לך שערי מות דניגלו שממהיב את האדב נשעה שמגיע למקום יש־ לו שלוחיב וכמה למיתר! רחבה או שמא עד ־־הבי א־ץ כמה היא :תבוננת מות, או כלום ד עתו ל ולב, וחושך יה בשעה שאינו מאי־ לע בל*ל ה ה י" ך ישכון או אי זה ירעה ה •כול לקחתו אהה אל גבולו, יבטא! ה קח:ו (כ) כי ביוב. מקומו אד זה דנו ותוציאנו שהקד הבין נתיבות ביתו י• ר 1 ׳־־• בלילה אי^ גבולו ש ה ו א שרוי שמא אפילו ׳ או כי אז תיוולד, פתי ידעתה וייבא) ■ ליייל2 " להאיר משם עתה עתיר ממעי אמך נאי זה זמן קוד ב שיצאה ידעתה. י בלום בעצמך 3 כמד, יהיו מספר אמך כלום אחה יוד; נזמעי 1 שיצאת נולד, או מאחר להיות אוצרות ברד שלג ו (אל צ״ל) אוצרות 1 ה יי ל הבאה <בב, בג) ׳ביב . ימיך ר "ע היכן יש לעת צ■־, כלום אתה יו! צכהי) צ״ל דר חשכתו ( , אש~ ת ־א ה ולהצמידו ח, ׳לידה רווה אה הארץ ולה! עולם ל קונו של השלו שחו א ל ה י> (אה) : ומלחמה זו קרב ׳כתי לעת צר ליום "ד אשה חש בגדתי אוצ״יות ב והיכן מלחמה גוג, דכה׳ ביום ההוא •היה ־־עש גדול על אדמת ישראל ו־עשו דגי הים וגומר, ואבני אלגביש ואש וגפריה אמטיר עליו ועל אגפיו. (כד) אי זה הד־ך יחלק אור, פה׳ אי זה חדרך יתפור האודה בשעה שהמח זוההת, יפץ קדים עלי א־ץ, אי זח הדרך יתפזר האור עלי ארץ בשעה שהוא יוצא בשה־יה מן המזרח מהיכן הוא יוצא. (כה) טיפלו. לשטף העלה, פת׳ טי י הלק דרך ושביל ברקיע לשטף המטר שאני מוליכו על ירי העלה שעשיתי לו וכל מקום שיהא רצוני שידדו גשמים, הו הולכי ולוה מהיכן יוצאין ואי זה הז הול ובן מי עשה דרך לחז בשעה שהשמים מתקדרים בעבים ובחזיזים. (כו, כו) להמטיר עלי ארץ לא איש מדברי לא אדם בו, להשביע שואה ומשואה ולהצמיח מוצא דשא לחיות ולבהמות ובריות הגדילים במדברות אני מלא רחמים ומכלכלם כל שכן על אדם שנברא בצלם ובדמות, ואתה אומר שעיויהי הרין שלך. (בה, כס) היש למטר אב, הגשמים הללו כשהן יורדין אין