Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1858-01-01 · Heft 6 · p. Seite 224

224 Wissenschaftliche Aufsätze. 90) עכבר או שרץ שיעורו אחד מאלף החבית והסשקין מוחרץ d unten). Aus Pardcs (p. l7o Ende) erfahren wir. daß diese Entscheidung von Kohen Zedek herrührt, und daß das Auffallende daran auf Mißvcrstandniß beruht. Ich setze sie deswegen ganz her: שאלה למתיבתא שרץ שנפל לשום משקה אם היה משמנה שרצים האמורים בחורה וסת בתוך המשקה שוקלץ אה השי־ץ ואת• המשקה אם יש בהן אלף ואחד טהור נידונין אבל שרצים (Lücke- ואם לאו לא וחיה טמאה ובהמה ממאה גדולים ורמשים גדולים גשקלין באחד מחמשה והם סהורין והזבוב שיערו חכמים בא׳ מששים במשקין והכלסשופבלחשקצואח נפשותיכם 4)הה פירש ר׳ כהי צדק -אש ישיבה. Auch die Erwähnung des Usus in Betreff der Abschlagzinscn: והאתה מעשים בכל יום דקאבלי בנכייהא (72 b), ist vielleicht von Kohen Jedes. Vergl. Ittur 41 d: ובעל מתיבתא משמיה דרב כהן צדק מנהג דיל ן למיכל בנכייתא כרבינא. — b) Auch von Koben Zedcks Zeitgenossen, dem Pumbaditischen Gaon R. Pal toi (842—858) scheint eine Dccision in den H. G. be< nutzt worden zu sein: über die Gebundenheit einer Leviratswittwe. deren Schwager Apostat geworden: °שומרת יבם הנפלה, קמיה מומי 40) לא מישתריה לעלמא עד דחליץ לח c. oben). Diese Entscheidung gehört nach Scha'are Zedck (I, 50 p. 7 b) R. Pal toi an: ר' פלטוי גאון: וששאלתם שיי אחים אחד יהודי ואחח משומד עמד אותו יהודי ארש אשה ונפטר ואחיו המשומד בארץ ברבריים — ונשתקע שם בין הגוים והמקום רחוק אין השירות מצויות והארוסה יושבת עגונה יש לה תקנה. כך ראינו שוו הארוסה שנפלה לפני יבם משומד טתעגנח ויושבת לעולם ואין לה תקנה ולא אפשי־ לה לינשא עד שיחלץ לה משומד 5.וכו' —) Es gicbt zwar noch eine andere ׳Entscheidung über diese Frage von Gilai Gaon. nach Andern gar von R. Iehudai (daselbst No. 53). aber, da diese nicht unbedingt lautet, sondern einen Unterschied macht zwischen einem Lcvir, der vor der Heirath, und einem, der nach derselben apostasirte. so'ist es sicher, daß-der Verfasser der 4) Cigcnthüinlichistes. daß R. Hai weder die Quelle dieser Decision. noch da« Motiv kainue, und sich daher wegwerfend darüber äußerte (Machri'a No. .10): R. יי הא*. ח־ שרצים שנפר אחד בהן בא־ מן הטשקין דבר זה כתוב בהליכות ד שמעין?"־א חבית שגפיי — שיעורו אחד באלן! ואין אנו יודעים באין נפח ר׳ שמעון הדבייים היירז ארא ששמענו כי המעשים לבני א"׳ שנמצאו בהם דברים הדיו ובשם נפחם (Vergl. Rappoport R. Risst» Note 10 und K. OK. I. c. 220). Wir sehen aber aus Pardes. daß die Quelle eine Decision des Kohen Zedek ist unb daß die Stelle weder dam Jeruschalmi noch der ״Praxis Palästina'ö" entnommen ist. 5) Hier zeigt sich grade das Umgekehrte von Rappoport's Behauptung, daß der Verfasser der H. G ein urspünglich hebräisch gehaltenes Responsu m chaldaisirt hat $