Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1858-01-01 · Heft 4 · p. Seite 120

120 lieber den Geist des Commcntars des R. MoseS ben Nachman re. den verschiedensten exegetischen Methoden erklärt werden, diese gehen aber parallel neben einander der, obne sich zu bccinträchtigen und die Resultate aller haben gleichen Anspruch aus Wahrheit. Die bagadischc und selbst die halachische in das Leben eingreifende Exegese, sv sehr sic auch, mn ihre Satzungen aus dem Bibelwortc zu eruiren, diese in ihrer Weise nmdcutct, kann dennoch den Litteralsinn nicht umstoßen, der sich immer wieder geltend macht und jeder andern Erklärung vorzuzichen ist a). Die H a g ada betrachtet Nachmaui als das Erzeugniß der frei schassenden Phantasie, aber ausgehend von solchen Männern, denen es mit eine tiefere Auffassung der Lehre zu thun war und die nach Weise der Orientalen die Erzählung und Parabel zum Bebältniß erhabener Oiedanken gemacht hatten. Insofern ist sie nicht bindend nnd kann sich keine Anerkennung erzwinge» 2 3), verpflichtet aber den Leser, hinter der mythischen Hülle einen Wahrheitsgebalt, eine moralische Lehre berauszusinden. Dieser Arbeit unterzieht sich Nachmain oft mit großem Glücke, indem er die Midraschim vergeistigt, und zu sichtbaren Trägern verborgener Ideen erhebt. 2) דרך ישוב המקראות;יי אופניהם ודרך החכמים בד גדיה וברוב המקומות נמו שפירשנו (2 ,17 .zu Lev) וזה תקון המקראות במדרשם שאי אפשר לההכם בסכץ להקדים ולאחר •בדבר שאינו בדל במשמע. גהגת הכתובים במשמעם והמדרשות רמה אותן מג״ש למשה בסיגי. שירצו להוגיר בכתוב העני ן המקובל וכוי (43 11 .zu Lev) חס ושלוש כי .המדרשים כולם בענץ המצות אין בהם מקרא יוצא להם מירי פשוטו אי*א כו^ם בלשון הכתוב נכללים אע״ם שהם מרבים בהם ברבויים זאין מדרש כבוד תלמידי הנמים מרשע את ה" אלהיך תירא מוציא הכתוב מפשוטו וכן אם נאמר בכי יק ח איש ■אשי. שהוא ב:סן6 איגו מוציא ממשמעו ופשוטו. אבל הכתוב יכלול הכר כי אין הפשט בי*שץ חסרי הדעת ד1» כדעת הצדוקים ני כסר תורת חי׳ תמימה אץ בו אות יתר וחסר כורם' בחכמה נכתבו.ובן העבץ בכל מקוש הגדרש להם בענין משל ומליצה יאמינו כי שניהם אמת פנימי וחיצון. והוא מאמרם אץ המקרא יוצא מידי פשוטו, רא אמרו: אץ מקיא אלא כפשוטו, אבי יש לנו מדרשו עם פשוטו ואינו יוצא מידי כל אחר מדים, אבל יסבול הכתוב את הכל ויהיו שניהם אמת (p. 20 b—21 a; vgl. noch השמת לשדש שני מסי המצות :Nachmani in den) p. 37ab) ,...מה שכתוב בתורה אץ מקרא יוצא מידי פשוטו, ובאמיז אץ מקרא יוצא ^א אמר מקרא נדרש כפשוטו, למרגו כי אע׳& שיש '1תורה ע׳ פגים, אין כל (אחד) מריס מכחיש הפשט ואולי הפשט אחד מן העי, ואש כן אין רשות 'שוס אדם לפייש בו פירוש שנכחש אח הפשט שאמדו רדל וכו׳ (0 .c ס׳ האמונה יהבטחון :Nachmani im) . ואני כתבתי מה שצ״ל ע״ד פשט כאילו לא גחנו טעס לדבר, כי לכל דבר יוכל אדם לתת טעם מדעתו ואץ כזה הפסד מאמר (24 ibid. c. ö ,WH dass, c, 10 und). 3) אנחנו יש לנו שלשה מ י גץ של הפריש.... עוד יש לגו ספר שלישי הנקרא מדרש ה״ל שרמוגיש (scrmbncs) שכמו שאם יעמיד ההגמון ויעשה שרמון ואחד מן השומעים ריר. טוב בעיגיו וכתבו וזה. השפר מי שיאמץ בו טוב ומי שלא יאמין בו לא יזיק.י.. ועוד קורץ אגו אותו הספר הגדה ד" ל הנוציימיט (nunciamente) ד״ל שאינן אלא דברים שאדם מגיד לחברו (1710 .Constpl מ^חמת חובה: p. 4 b in der Sammlung וכוח הרמ׳יבן).