Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1858-01-01 · Heft 3 · p. Seite 96

96 liebet den Geist des Commentars des R. MoseS benNachman re. Jsak hakohenGirondi nahm in seinem Werke :ס in סער כ ת האל, in welchem et die Lehren der Kabbala entwickelte, grbßtcntheils aus die Meinungen Nachmani's Rücksicht R. Joseph Karo, Verfasser des ב־ח יוסף und כסף מענה schrieb einen Supercommeutar zu den Commeutarien Naschi's und Nachmani's (ms.); R. Jakob bcn Ascher (Sohn des בעל הטוד־ים; ר״אש) legte seinem vorzüglich nach der Methode der Gematria verfaßten Pematench-iLonnnentare den des Nachmani, mit Weglassung der kabbalistischen Stellen zn Grundes; Menachem Ziuni ging in seinem Pentateuch-Coinmcntare, Ziuni, vorzüglich von Nachmani und dem Svbar aus G). Elia Miörachi besprach das Derbältniß Nackmani's zu Nascht in seinem weitläufigen Cominentarc. Misrachi wird zwar oft nach einer sorgfältigen Prüsnng der Gründe und Gegcngründe zu dem Geständnisse gcnötbigt, daß die Kritik Nackmani's gegenüber den Bebanptnngen Naschi's in ihrem Neckte war; ja er selbst greift zuweilen Raschi an, wo Nackmani dies unterlassen hat, und ist verwundert, daß dessen ungegründete Annahmen dem prüfenden Ange Nachmani's ממחצב החכמה העי־־יונה נחצב. , יפני חשובים כ״ יתיצב ־*פני מלכים יתיצב , הם מ^כי ההורה אשי באו כהורה לפני וגפנים, רזים עייו־נ־ים צפוגים והשיגו בהדדי הכהוב סזדוה נשגבים. (iSiiileitunfl zum ^cni<3tcud1 * kommentai.) 1) N. Pnez Wiconbi schreibt' oft Nachmani wörtlich ab, ebne seine Quelle wörtlich aiuugeben (vgl. מערכה האלהוה p. Mb., 1 >2, 191 b. u. sonst). N. Ielnlda bcn Ja fob fshajjat, der am Ende des- 15. Jahrhunderts einen weitläufigen Commentar:מנחהיהורה zum2,ירכה האבהות geschrieben hat,weist daraus hin, L. S:5h.: ואני •הודה אומד כי המפרש הזח גנב זה סד,רבו" בן 1״ל ולא ידע לגנוב וכוי 5) tzr spricht sich über sein Verhäirniß zu Nachmani folgendermaßen aus: והנה דאיתי אה הים הגדול1 ורחב ידים , פירוש התורה לרב הגרו•1 הרמ״בן ז"?1 גרו* הנוצה ורב נגפים, ונפשי אותה לעבוד בוי אף במי מהנים, ואירא ני גרז^ מאד וגאו המים ,ואומר אלבה לי על השפתים, בי על שםהי עץ רב מאז מזה ומזה נחמד הוא למשכיל והארה לעיגים ואקח מפריו מלא כפים ואוכל ותהי לי למשיב נפש ולפקוח עיגים , ולשמוע ב לי'מזרים העיר לי אזנים ,והחי רוח יעקב ז תהי אלין פי שנים. כי יחיה כר אשר יבוא שמה גח^ים : לכן החלת דברי אני מבקש רשות מאח הרב הנובר ואח"ב אני מחיה פני ב^ קזרא בחבורי זה דבל ידיגני לכף חובה לאכזר שעשיתי■ להתגדל בו שאיני אלא במלקט אוכל מתוך אוכל ולוואי לא הייתי מחזיי אוכל לפסולת ,ואץ כזגתי בזה רק כי יען נפל או ממני דברי הרב והם ההומים אמרים , אלקטה מהם הדברים הפשוטים ואשאיר הסתומים, כ׳ בסודו לא באד, נפשי למען דיות נקל בעיני ללמוד ואם מצאתי פשט או טעם במקום אחר תברתיז עמו ואף• כי דים מעטים ,על בן לא הזכרתי שם ד רב ברוב , כי רר^ם דבריו ולא חוברתי רק במקום הצריך בפי העגץ (.Einleitung zum Pentateuch - Commentar) :6) Menackem Ainni gibt in der Vorrede die von ihm benutzten Quellen an הצבתי לך שנים עשר נציבים אשר עליהם תבנתי עמודי חםפר חור. וחמה בכתובים :צורת הספר ותבונתו על אפיקי הנרומג• יסוי־תי. בחיר חדי וספר יצירה יכו׳;