Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1857-01-01 · Heft 12 · p. Seite 469

469 Wissenschaftliche Aufsätze. ישים עוד להלך אל אל משפט כך תשובות הללו אל איוב, שלא יעלה על לב איש להלך אל אל משפט לריב עם יוצרו, (כ״ד) ידוע כבירים לא חקר, כמה הם מאותם הדורות ששיבר הקב" ה שהיו מחזיקים את ליבם וממרים על דבר, ירוע לשו׳ שבירה, כמו הידוע כהל (ב)ברזל, וכן הרועם בשבט ברול, כבירים פת' חזקים, כמו הן אל כביר לא ימאס, שפת׳ אל חזק, ויעמד אחרים תה תם במקומם, אין זיכרון לרש עי הדורות, שעברו כבר נטלו אח שלהם מתחת ידו, ונם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זכרון שאף הם עתידים ליטול את שלהם מתחת ירו. (כ"ה) לכן יכיר מעבדיהם, והפך לילה וידכאו, פת' על כן שהכיר מעבדיהם של מצריים הפכם בעוד לילה ונדכאו. (כ״ו) תחת רשעים ספקם, פת' במקו׳ שהרשעים יושבים שם הילק ה אורם כמו ויספוק את כפיו במקום רואים לעין כל, דכח׳ וירא ישר' את היד הגדולה אשר עשה י׳יי ונו׳. (כ״ז, כ״ה) אשר על כן סרו מאחריו והביאו. עליו צעקת דלים. (כ״ט) והוא ישקיט ומי ירשיע, פת' מאחר שכך הם מידותיו שאין להם משוא פנים כעניין שאמור למעלה אשר לא נשא פני שרים, ועיניו על דרכי איש, וכל צעדיו יראה ואין חושך ואין צלמות להיסתר שם פועלי און, כי פועל אדם ישלם לו, וכאורח איש ימצאנו, אם הוא ישקיט את האדם מרעה מי ירשיע, מי יוכל לחייבו, אין יודעת (יודע צ״ל) במעשיו יותר ממנו, וכן אם יסתיר פנים מן האד׳ ויוכיחנו בייסורין מי •־שורינו, פת׳ מי יראה כנגד הקב״ה להשיב לו תשובה ולומר לא כדין דנתו, ישורנו לש' ראייה, כמו אשורנו ולא קרוב, ועל נוי ועל אדם יחד, פת' ומידה זו אתה מוצא בין על רבים בין על יחיד, אם הוא דן רבים לזכות, אין משיב על דבריו שירשיעם, וכן אם יסתיר פניו מהם מי ישורנו מי יאמר ישרים היו ושלא כדין הסתרתה פניך מהם, וכן ביחיד כשהיו(כשהוא) משקיטו, מי ירשיענו, וכשמסתיר פניו ממנו טי ישיב על דבריו. (ל) ממלך אדם חנף מוסב על והוא ישקיט וזה פת' והוא ישקיט ממלך ארם חנף על דלים, שמולך ממוקשי עם, עוון העם, (ל״א) כי אל אל האמר נשאתי לא אח בול, פת' הי תכן שיאמר אדם אל אל נשאתי, סלחתי לדבר הזה שלא רנתה אותי כשורה, לא אחבול, פת' איני טמשכנך על דבר זה ואיני קונסך, אחבול כמו לא תחבול בגד אלמנה, כלומר ראוי היית לעונש אבל איני מעניש ך וכי כך ראוי לומר, לומר לו כך, אלא כך .ראוי לומר לו. (ל״ה) בלעדי אחזה, לבד מה שאני יודע לראות ולהבין בדבריך, אתה הוריני ואם און פעלתי לא אוסיף. (ל״ג) המעמך ישלמנה, כי מאסתה, אמרתה לא לעולם אחיה, הכרצונך או כאשר דעת עמך ישלים שנותיך כאשר קצתה בחייך, וכי אין לך על כרת ך אתה נוצר ועל חברתך אתה נולד ועל כרחך אתה חי. (ל״ר) אנשי לבב יאמרו לי, יורו לדבריו (לדבריי), וגבר חכם שומע לי, פת׳ וכן כל גבר חכם המבין את דבריי יודה לי, (ל״ה) שאיוב לא בדעת ידבר, (ל״ו) אבי יבחן איוב עד נצח על תשובות באנשי און, אבי היאבה דים עבדך, ופת׳ רצוני ותאוותי הוא שיבחן איוב לעולם שאין בדבריו כלום על חשובות Frankel, Monatsschrift. VI. 12. 36