Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1857-01-01 · Heft 12 · p. Seite 468

468 Wissenschaftliche Aufsätze. (לד) (א) ויען אליהוא ויאמר. (נ) שמעו חכמים טיליי. (ו) על משפטי אכוב אח שופטי, שלא רנני אמת, אנוש , חולה מכתי כמו ויאנש, חיצי נגעי. (ו) ישחה לעג כמים, לעג ועמל. (ח) וארח, והלך. (ט) כי אמר לא יסכון גבר, פח' לא יתכן גבר מעשיו הטובים, ברצותו מעשיו עם אלהים, יסכון לשון תקנה, כמו הסכן גא עמו ושלם, שפת' התקן מעשיך עמו והיה בשלום אף כאן לא יתקן ולא יהגה במעשיו הטובים, כל גבר ברצותו מעשיו עם אלהים. (י״ג, י״ר) מי פקד עליו ארצה טי גזר עמו כשברא את הארץ לעשות עולם, ומי שם תבל כולה, כי אם הוא לבדו ברא את עולמו, ומאחר שהוא לבדו בראו למדתה שכל העולם כולו שלו הוא ואם יסיר משפט האדם, וכי ראית מימיך אדם שישחית או יבזוז וישלול את שלו, כך העולם כולו של הקב״ה והוא יעוות אורה בריבו ואם יעשה כן לא נמצא משחית את כולו, אתמהא והלא אם ׳ישים אליו לבו לאדם הזה להשחיתו אי עזר צריך להסיר משפטו אלא פיקדון אחר הפקיר בגוף האדם בשעה שבראו הוא רוחו ונשמתו, אם ירצה לשום, אליו לבו להרע לו רוחו ונשמתו שהפקיד באדם אליו יאסוף, אותה שעה. (ט״ו) יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב, וטי יאמר לו לא עשיתה כדין שנטלתה פיקדונך והלא הוא משיבו אח שלי נטלתי. (ט״ז) ואם בינה, ואם אתה'רוצה הבין לי ושמעה ואת, ואין בינה זו שם דבר אלא ציווי, כמו בינה הגיגי, לפיכך טעם שלו בבית, וכל שאר בינה טעמו למטה בנון. (י״ז) האף שונא משפט יחבוש, אם הקב״ה שונא משפט האדם שאינו חפץ לצדקו אלא להסיר משפטו, וכי מאחר שיש לו מידה זו כשהוא מייסר את האדם בחולי ישוב ויחבשנו בהמיה, אם צדיק כביר תרשיע, או אם תוכל להרשיע הקב״ה שהוא צדיק כביר, (י״ח) האמור למלך בליעל, רשע אל נדיבים, או שמא יכול אתה לומר למלך בשר ודם או אל נדיבים רשע ובליעל אתה אע״פ שיש בידם שני טירות הללו שיש להם משוא פנים ולפניהם ניכר שוע לפני דל שאם נכנם לרין לפניהם אחד שוע ואחד דל הוא מכיר פנים במשפט ונושא פני שוע וגזל משפט הדל, ואעפ" שיש בידם שני מידות הללו אי אתה יכול,לקרותו רשע או בליעל, מעתה דברים קל וחומר ומה לבשר ודם המעוות משפט אי אתה יכול לקרותו רשע או בליעל, על אחת כמה וכמה למלכי המלכים הקב״ה. (י״ט) אשר לא נשא פני שרים ולא ניכר שוע לפני דל כי מעשה ידיו כולם, כשם שמצינו במצרים שלא נשא פני פרעה מלך מצ' ופני שריו אשר העבידו את ישראל שהיו דלים בגלותם והיו מעבירים בהם בפרך מה עשה הקבה. (כ) רגע ימותו מצריים וחצות לילה אומרים להם קומו צאו כעניין,שג' ויקרא למשה ולאהרון לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי, ויסירו אביר לא ביד, ויסירו כח שלהם לא ביד, פת' לא בכוחם ולא בגבורתם של ישראל, אלא זה גרם להם. (כ"א). שעיניו על דרכי איש, (כ״ג) כי לא על איש