Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1857-01-01 · Heft 12 · p. Seite 464

464 Wissenschaftliche Aufsätze. ניהגתי מידה זו. (י״ט) אם אראה אובר טבלי לבוש שהיה אובד יהולך עד שלא היה לו לבוש. (בי) אם לא בירכוני חלציו, כשהייתי מלבישו היה מברכיני ואומר ברוך איוב שנתן, לי מלבוש זה שאני מתחמם בו. (כ״א) אם הניפוחי על יתום ירי, אע״פ שאראה בשער עזרתי, כח ידי אם עשיתי כן. (כ״ב) כתפי משכמה תיפול, שכמה הוא רוחב הכתף שקורין שפאלא, ואזרועי הוא העצם שקורין רודנדילי, מקנה הוא העצם העליון העגול כקנה. (כ״ו.) כי פחד אלי איר אל, פחד היה בעיני אידו של הקב״ה שהוא מביא על הרשעים לכך חדלתי מעשות, ומשאתו לא אוכל, פת' אילו הייתי עושה כן לא אוכל להשיבו, וזה שאיתו, כמו הלא שאיתו תבעת אתכם, כמו ומטהו ישא עליך רישעיה, וכן משאתו יגורו אלים, ובכולם לשון אימה ופחד הם ולשון דידוי. (כ״ד) בים לי תקוותי, כמו אשר יקוט כסלו. (כ״ה) אם אשמח כי רב חילי, וכי כביר מצאה ידי, אם אור כי יהל, שבועה היא, שנאור שוליל כוס אשקלירידד. בלע', (כ"ו) וירח יקר הולך אילא ללונא כוס אקרישנט אידר בלע' ופתרון הטלה כך יזכיני המקום לראות השמש בגבורתו ובצאתו וירח כי יגיה אורו, שלא שטחתי כי רב חילי ולא עלזתי כי כביר מצאה ירי. (כ"ז) ויפת בסחר לבי, פת׳ לא נפתה לבי עליו על רב חילי בסתר ביני. לבין עצמי שתשק ידי לפי מתוך שמחתי עליו. (כ״ח) יגם הוא עון פלילים, כבר מנה למעלה עון אשת איש שהיא זימה והוא עון פלילים, גם דבר זה עון פלילים הוא, למה כי כיחשתי לאל ממעל, כל מי ששם זהב כסלו ולכתם יאמר מבטחו, מכחש הוא מבטחו מאלוה ממעל לשם. בטחונו בכספו וזהבו. (כ״ט) אם אשמח בפיר משנאי, אם שמחתי בשבר משנאי, והתעוררתי, ואם נתעוררתי ושמחתי כאשר מצאו רע. (ל) ולא נחתי לחטוא חיכי, להקניט שונאי ולתובעי טמון שאין לי עליו כדי להשביעו ולשאול באלה נפשו של שונאי שמא תאמר לא היה כח בידי להרע לו, לכך נאמר. (ל״א) אם לא אמרו מתי אחלי, מי יתן מבשרו לא נשבע פת' על כך היו תאיבים אנשי אהל' להרע .עמו שכך. היו אומרים מי יתן ויצרה עלינו איוב לנקום ממנו, שאילמלי היה נותן לנו רשות לחבול בו היינו חובלים בו כמה הבלות ועדיין מבשרו לא נשבע. •(ל״ב) לאורח היו דלתות ביתי פנימיים ומוקפים בית שער מבחוץ או מסביב לקרני זוית' להשבית את האורחים, לא פתוחים לאם הדרך לבוא כל הבא (?). (ל״ו.) אם כיסיתי כאדם פשעיי, אם כיסיתי. כאדם המכסה פשעיו, פת׳ לטמון בחובי עוני, בליבי שהוא חבוי, אלא מודה ועוזב הייתי, והו פשוטו ומדרשו ידוע. (ל״ד) כי אערוץ הטון רבה, לשעבר הייתי משבר חיל רב אם קם כנגדי, ועתה להפך, שאפילו י בוז משפחות יחיתני בדברים, בוז בזוי משפחות, ואדום לא אצא פתח, פת' ואני דומם ולא אפתח פי. (ל״ה, ל״ו, ל״ז) טי יתן לי שומע לי, מי יתן שאמצא אדם שיהא שומע לי להיות ביני ובין הקב" ה ונתכווה (ונתווכח צ״ל) על ידו, שישא הספרים מזה לזה, הן תווי, הן אני מזומן לכתוב טענותיי ולמסור דבריי ביר השליח שישאם להקב״ה והוא יענני.