Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1857-01-01 · Heft 9 · p. Seite 356

356 Wissenschaftliche Aufsätze. אם במתג ורסן., כך כל דבר שאדם אסור בו אפילו על ידי חולי ומכאוב יקרא רסן, מפני, פת׳ מלפניי שילחו, אסרו, כמו כי שולח ברשת ברגלי, ורסן מפגי שילחו, (י״ב) פרחח, מילה כפולה, כמו בהררם, בהרריא (?) , וכה פתי על ימים (ימיןצ״ל) פירחח יקומו תולעים שאוכלים בי על ימיני, והוא הדין על שמאלי, טעלין אבק מתוך שבאו עלי אסופות אסופות, רגלי שילחו כבלו את רגלי כאילו אסורים בכבלי ברזל, יגיד עליו רעו, ורסן מפניי שילחו שאף הוא לשון קשירה ואסירה, וימולו מעלי אורחות אידם, עשאוגי כמסילה זו שהכול דורכים בה. (י״ג) נתסו נתיבתי שאיני יכול לצאת, נתסו כמו נתצו, להותי יועילו, פת' לשברי יועילו, ולא עוזר למו, פת׳ ולא להנאה להם, (י״ד) כפרץ רחב שהכול נכנסין דרך הפירצה, יאתיו עלי, תחת שואה התגלגלו, כפל מילה הוא, ופתי כמו שמתגלגלים במקום חרבה ושואה שאינו גרור שאף הוא פרץ רחב הוא זה כך מתגלגלים ובאים עלי. (ט״ו) תרדוף כרוח נתיבתי (נדיבתי צ״ל) שברח נדיבות וארונות שלי כרוח. (י"ז) לילה עצמי נקר מעלי, פת׳ בעור לילה מנקרים התולעים את עצמי מעלי, גקר כמו רעיני האנשים ההם תנקר לא נעלה, ועורקיי פתר דונש שהוא לשון ערבי, ופח׳ גידי צואר, ופשוטו של מקרא וגידיי לא נחים ושקיטים, ומתאונן על עצמותיו וגידיו, ונראה המקרא כפול על תחילתו בעצמותיו ובסופו בגידיו ור׳ מנחם ביר' חלבו פתר עורקיי לשו׳ בריחה כי ברח תרגומו ערק, ופת' התולעים שרצים עלי במרוצתם לא ישכבון אלא יומם ולילה רצים עלי, וגם המקרא נראה כדבריו, שבתחילת המקרא הוא אומר לילה עצמיי ניקר מעליי. (י"ח) ברוב כח יתחפש לבושי, פת׳ ח קב" ח מרוב כחו שמייסד אותי ישתנה לבושי הוא עורי שנקרא לבושו של אדם רכת׳ עור ובשר תלבישיני, כפי כתנת י יאזריני שכשם שכותנתי מאזר ומסבב את כל גופי, כך התולעים מקיפים את כל גופי. (י״ט) הורני לחומר ואתמשל .פת' כבר השווני לחומר שכבר אני רימה ותוליעה ועבר ובטל, ואתמשל כעפר ואפר, כבר אני נמשל לעפר ואפר, זהו פשוטו ומדרשו ידוע. (כ) עמדתי ואתבונן (ותתבונן צ״ל) בי, במקום שאני עומד אתה מתבונן בי לדקדק אחריי. (כ״ב) חשאני אל רוח, פת׳ עשיתני הפקר אל רוחות ושידים, דכה׳ ויאמר י״י אל השטן הנו בידיך, תשאני, אשבנדוגר בלעז, תרכיביני, פת׳ המשלת אותו עלי, ותמוגגיני תושייה, פת' הסירות משפטי וזכות שלי. (כ״ג, כ״ד, כ״ה) כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי, פת' שאבקש מאתך שאהיה חי לעולם אי איפשר שהרי ידעתי שמות תשיבני ודבר זה בית מועד לכל חי, ואין אחה שומע לשום אדם בדבר זה, אך לא בעי ישלח יד, פח' אך דבר אחד אני שואל מאיתך שלא בבת אחת תשלח ייסורין עלי, עי הוא לשון קבוצה, דבר הכנוס יחד, כמו לעי השדה, אם בפידו, אם היה משלחם לכך כפיר הזה של תרנגולים, להם שוע, לאותם ייסורין היו לי שעשועים והייתי חושבם כרפואה וארוכה ובדבר זה ישמע לי וזה יהיה שכרי שהייתי רגיל שהייתי בוכה לקשה יום לארם שהקרה,ו רעה