Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1857-01-01 · Heft 5 · p. Seite 191

Wissenschaftliche Aufsätze. 1(11 שם ישר נוכח עימו שבמקום שהוא שוכן שם ישר ונכוחה עימו נוכח הטעם בכף, לפי שהוא שם דבר לשון נכוחה אבל לנכה אשתו דיצחק, הטעם בנון לפי שפ' נגד לפי שבמקום שהוא שוכן שם ישר נוכח עימו,אם. אבוא עד תכונתו ואערכה לפניו משפט אפלט ה לנצח משפטי, פת' הייתי נמלט לנצח מיד השופט אותי עכשיו לפי שלא היה נמצא בי עון, אבל מה אעשה שהרי איני יודע היכן אמצאנו. (ח ,ט) הן קרם אהלוך והוא מזרח ואינינו, ואחור והוא מעריב ולא אבין לו היכן הוא, שמאל הוא צפון, בעשותו לא אחז, פתרון כעיניין הזה עשאו שאי איפשר לדמות מראה כבודו אם הוא שם, יאחז אחזה, וטעמו למעלה כמו ואעש אעש, ואעל אעל, יעטף ימין, יכסה פני הדרום לפניו למען לא איראנו, יעטף אך אטולפיר בלע'. (י) כי ירע דרך אשר עמרו(י) ואילו בחנני כוהב הייתי יוצא נקי בלא עון. (יא) באשורו אחזה רגלי פת' בדרכיו הלכתי, באשורו פת' בפסיעתו, דרכו שמרתי ולא אט פת׳ לא הטיתי מדרכיו ימין ושמאל. (י״ב י״ג) מחוקי צפנתי אמרי פי(ו), לא תאט' בדבר שאין דין עליו שלא הייתי תובעו אלא אפילו מדבר שהיה לי חוק ומשפט עליו לתובעו, ומה מועיל לי כל ואת והוא באחד, יחידי דן את עולמו ונפשו אותה ויעש, מה שהוא רוצה בעולמו הוא עושה, מי שהוא רוצה הוא מרשיע, ומי שהוא רוצה הוא מצדיק ואין מי שישוב על דברו. (י״ד ט״ו) כי ישלים חוקי, כי ידעתי שישלים חוק גזירתי אע״פ שרן אותי עכשיו שכך היא מדתו יכאיב ויחבש, ימחץ וידיו תרפינה, כי כהנה רבות עשה לשאר אנשים משרן אוחם שב וריחמם אבל על שהוא דן יחיד ואין מי ישיבינו שיערוך לפניו משפט ופיו(ופי) אמלא הוכחות. (ט׳״ו) על כן מפניו אבהל אתבונן דבר ואפחד ממנו. (ט״ז י״ו) ואל הרך לבי, ושרי הבהילו(?)ני, כי לא נצטתי מפני חושך ומפני כיסח אופל, כה,פת' שני מקראות הללו וחיבורם ואל הרך לבי וירו נגעה בי, כי לא נצמתי מפגי חושך, פת' שאילטלי שידו נגעה בי ושרי הוא שהבהילני, כי לא נצמתי מפני חושך של כשדים ששמו שלשה ראשים ויפשטו על הגמלים ולא מפני מלכת שבא שנפלה יעל האותונוח ועל הבקר ותקחם, כי מי הוא ערב את לבי לגשת אלי שהרי מפני שהיה כל צרה וכל אופל מכוסה, אבל מפני שירו נגעה בי שאל הרך לבי ושרי הבהילני, על כן מפניו אבהל. כ״ד (א׳ ב׳) מרוע משרי לא נצפנו עיתים ויודעיו לא חזו ימיו, גכולות ישיגו עדר גזלו וירעו, כך חיבור שני מקראות הללו ופתרונם עד ששדי הבהילני בייסורין הללו שאני נידון בהם לרשעים המשיגים גבול רעיהם וגוזלים עדר אחרים ורועים את עצמם ויודעיו של איוב לא יחוו ימיו הרעים של איוב שהוא נידון בהם לא חזו ימיו נא וורישנט שש מלש יורט בלע' זכעיניין הזה מחבר ר' מנחם ביר' חלבו זצ״ל. (ד) יחד הובאו עניי ארץ מפניהם (ה) הן פראים במדבר פתרו' כפראים למורי מדבר כך היו מצויים במדבר ושואפים לבני אדם אשר יצאו לפעלם משחרי לטרף שיהא טרף לביתו ולחם חוקו, ערבה לו לחם לנערים פת' לכך היה משכים כדי שיהא לו לערב לחם לנערים. (ו) בשדה בלילו יקצירו, בשדה של אחרים בלילו •של