Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1857-01-01 · Heft 5 · p. Seite 187

187 Wissenschaftliche Aussätze. ולהלעיג אחריהם, כך הוא מדבר לכל אחד ואחד מהם (ר) האנכי לארם שיח(י), ואם מדוע לא.תקצר רוחי, ר׳ מנחם ביד' חלבו זצ״ל היה פותרו הלוואי שהייתי מדבר לארם שיבין את שיחי, ולא יתכן כלל פת' זה שמקרא זה תמוה כמשפט המקראות, שתיבה ראשונה שלהם אות ראשונה הא ועקרת בפתח וכתיב אחריה אם שכולם תמוהים כמו האנכי הריתי את כל העם הזה ואם אנכי ילדחהו, וכן הצאן ובקר ישחט להם. ומצא להם ואם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם, וכן הלבן מאה, שנה יוולר ואם שרה הנת תשעים שנה תלד, העבר ישראל, הבן יקיר, הים אני, היאבהרים שכולם תמוהים, אף זה תימה וכן פת' וכי לאדם שיבין את שיחי אני צועק אין שיחי אלא לבני אדם שאין בהן בינת הלב שאינן רוצים להבין את שיחי, ואם מדוע לא תקצר רוחי, פת' ואם אין זאת שיהא שיחי לבני ארס שיטו אזנם וישמעו אלי מדוע לא תקצר רוחי מתוך צער (ה) אלא פנו אלי והשמו לשון שתיקה כמו ואשב שם שבעה ימים משמים בתוכם. (ו, ז) ואם זכרתי ונבהלתי ואחו בשרי פלצות, מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו היל, אם זה פת׳ כאשר וכך פת' המליצה אתם אוט' זה חלק אדם רשע מאלהים כל רעות רבות האמורות בעניין כשאני זוכר דבריכם אילו שכך מגיע לרשעים, אני נבהל ואחז בשרי פלצות, ואומר לי לבי אם כדברי חבריי כן הוא מדוע רשעים יחיו שהרי אנו רואים שכמה רשעים שמרבים ימים בעולם ולא עור אלא שמצליחין רכת׳ הון עתקו. (ח) זרעם נכון לפניהם עימם פת' לא תאמר שמספר ימיהם מתמלאים אלא שמאריכים ימים אף כל ימי בניהם ולא בימי בניהם לבד הם חיים אלא וצאצאיהם לעיניהם ופת' ימי אותם שיבואו מאותן שיצאו מהן הן בני בניהם, אף בימיהם הם מאריכים ימים שאילו נאמר וצאצאיהם(?) לפניהם הייתי אומר הן בניהם שיצאו מהן עכשיו שנא׳ וצאצאיהם הם הבנים שיצאו מבניהם (ט) ולא שבט אלוה עליהם שהלףיבה אינו מייסרן ביסורין. (י) שורו עבר את הנקבה ולא יגעיל ולא ירה בה זרע פסולת שיהא נפלט וננעל מגופה בלא הריון, כל לשון הגעלה לשון הפלטה היא, וכן בלשון משגה מגעילו ברותחין וכן כי שם נגעל מגן׳ גבורים, פלט את משיחתו והיה כאילו לא נמשח שהיו רגילין למשוח בשמן כדי שיהא חלק ומחליק הרומח והחנית מהכד, בו ויהוא אמר קומו השרים משחו טגן(?), תפלט פרתו בעיתה את וולדה ולא תשכל נפל בלא עת, תפלט פרתו, דוגמת בטרם יבוא חבל לה בלא צער אבות (י״ב י״ג) ישאו קולם בתוף וכינור ברוב שמחתם, יבלו ישלימו. וברגע שאול יחחו ולעת מיתתם באחריתם הם מתים לפי שעה בלא יסורים במותם ובחייהם הם משיגים טובה. (י״ד) ויאמרו לאל והם היו אומרים בחייהם לחקבדז סור ממנו אשר לא נלך אחריך ולא חפצנו ללכת לדעת (אחריך) דרכיך. (ט״ו) ומה נועיל כי נפגע בו ומה נועיל לעצמינו ומה הנאה יש לנו אם נתפלל אליו. (ט״ו) והם לא בידם טובם פת' הלא לא בצדקתם באה להם הטובה הזאת ואעפב (לא) היו מצליחים בכל טובה, למה זה תאמרו אלי זה חלק אדם רשע מאלהים אם כדבריכם מדוע דרך צלחה שלו כל בוגדי בגד, ועצת רשעים רחקו מני ובדבריכם לא הלכתי ובשבט אלוה עלי ואם מתייסר בכל מיני פורעניות, וכדבריכם מדוע עשה רע כזאת ומאריך לו