Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1857-01-01 · Heft 5 · p. Seite 186

186 Wissenschaftliche Aussätze. כאילו נחרי דבש וחמאה נובעים במשכגותם. (יח) משיב יגע ולא יבלע כחייל תמורתו ולא יעלות, פת' משיב יגיע בני אדם אשר גול אשר לא יבלעהו ולא יאכלהו, יגע שם דבר, כמו שבע, וכמהו חן הרבה, ועל כן בולו בקמץ, כחיל תמורתו, כפל מילה, כאשר ישיב ממון לבעלים יחליף תמורת ממון שגזל להם אז לא יעלות וישמח, כחיל, פתרונו כשיעור טמון שגזל, יעלות לשון שמחה, כמו נתעלמה באהבים. (יט) כי רצץ עזב דלים, מדוע לא יעלות הרשע שהרי רצץ דלים לגזול ממונם ועזב אותם רצוצים, בית גול אשר לא בנה אותו. (כ) כי לא ידע אח בטנו מעולם שלם בטנו אומר לו גזול תמיד והבא למלאגי, בחמורו אשר חמר לגזול ולחמות את הבריות לא ימלט, לא ימלט רשע את בעליו. (כא) אין שריד לאבלו, פת׳ על מה שהיה יכול לגזול ולחמות לצורך מאכלו לא היה משאיר שלא לגזול, על כן לא יחיל טובו, פת׳ לא יצלח טובו, כמו יחילו דרכיו. (כ״ב) במלאת מפקו פת' כשיהא עונו שלם, מפקו עתקו, כמו ובילדי נכרים ימפיקו, שון רבטטנט בלע׳ כל יד עמל •תבואנו, פחד כל יד חלש יום לפרע לו בבא עת פקודתו (כג) יהא(י)(למלט) למלא בטנו, פת׳ דבר זה שלא ידע שליו בבטנו, שכל שעה הוא מקפח את הבריות כרי למלא בטנו, יגרום שישלח בו הק״בה חרון אפו, וימטר עלימו חרון אפו בלחומו, בגופו, כמו ולחוטם כגללים. (כ״ד) ואם יברח מנשק ברזל לא יועיל שהרי חחליפהו חץ של קשת נחושה, בהפנותו לנום תחליפהו תעבירהו, טרשפשרד בל״ע כלומר אם ינום מתוך הפחד יפול אל הפחת ואם יעלה מתוך הפחח ילכד בפח. (כ״ה) שלף השלף. עליך (ו) אח הנשק ויצא הנשק מנוה, מתוך התערה, וברק פלנדיריש, כמו למען היות לה ברק מרוטה, וברק של חרב יכריחהו מצד וה ער שיגיע למרה שלו, וטמרורחו יהלוך לצד אחר, עליו אטים פת׳ עליו יבואו פחדים. (כ״ו) כל חושך טמון לצפוניו, לבניו הצפונים הנשארים אחריו, לצפוניו לשון שאירית, כמו מה רב.טובך אשר צפנת ליריאיך, וכן דורי צפנתי לך, חאכלהו אש לא נופח אין צריך לנפוח עליו כי כבר נופח מכמה ימים, פת׳ כששלם עון הרשע ובא עת פקודתו אין צריך ליריות לומר. הבה נתחבט ה לו שמאיליה באה אליו הרעה ירע שריד באהלו, תבא רעה לשריד שישאר ■באהלו כלומר יהא רעוע ורצוץ. (כ״ו) יגלו שמים עוונו, שמים יוכיחו על עוונו, אשר תרד אש מן השמים עליו להודיע לכל באי עולם רשעו ופשעו, וארץ מתקוממת, וגם מלמטה הבריות שונאים אותו, (כ״ח) יגל לשוןגלות, יבול ביתו אילו בניו, ניגרות ביום אפו, ניגרות לשון שפיכה כמו מים המוגרים ארצה, ופת' שישפך עליו הק״בה חימה ואפו ותלהיטיה. (כ״ט) זה חלק ארם רשע מאלהים ווה היה חלקך מאל חשלום לרשעך, ונחלת אמרו מאל, כך נגור עליו ממרום. (כ״א) (א) ויען איוב (ב) ותהי ואת תנחוטוחיכם את אשר תחרישו ותשמעו, אלי, וזאת תהיה לי תנחום מאתכם. (ג) שאוני, סבלוני, רפורטיץ טא בל״ע ואחר דברי תלעיג אחר שארבר חלעיג בכל רצונך, כי כל דבריי יהיו אמיתין שאין להרהר