Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1857-01-01 · Heft 5 · p. Seite 185

W i fmsch aft 1 i cht 9tuffei tze. 185 (כ) (א) ויען צפר י (ב) לכן שעיפיי ישיבוני, ובעבור חושי בי, פת' כשאני מבקש להתאפק בעצמי ולשתוק שלא להשיבך ישיבוני מחשבות׳ ובעבור חושי בי פת׳ ובעבור זה תפשתי שתיקתי בקרבי בתמיה. (ג) מוסר כלימת׳ אשמע, ורוח מבינתי יענני, והומה לבי בקרבי ולא אחריש, חושי שתיקתי, כמו עת לחשות, כאשר יאמר מן שב תשובי, קם קומי, כן יאמר מן חש חושי. (ד ה') הוא ת ידעתי(?) מני יער, אם ידעתי(?) מנהג העולם הרגיל מימי קרם, משנברא אדם על הארץ כי'רננת רשעים מקרוב, שהרי רנתם ושמחתם שלחניפים ורשעים ער כרי רגע ושעה תתקיים בידם ולא יותר ועל כן פסקה שמחתך מהרה ועל כל המעשים הללו שלמטה חטתקימים ברשעים כולם נתקיימו כך ברוב רשעך וברין הוא שיגעו אליך כל אלה. (ו' ז) אם יעלה לשמים שיאו ורומו וגבהו של רשע ויגיע ראשו עד לעב השמים ברוב גאותו ושמחתו משם יהיה ירוד ושפל ואבוד מן העולם כגללים שלו רואיו אשר ראוהו יתמהו ויאמרו איה אותו רשע אשר גבה עד למעלה. (ח, ט׳) כחלום יעוף, כהלום שחולף ועובר שבשעת'החלום הוא סבור שיהא'הכל אמת, וכשהוא יקץ והנה חלום ולא ימצאהו, שלא ימצאוהו מבקשיו, ויורד כמו ויונרד, טילה כפולה שהרשע נדוד ממקומו כחזיון לילה ולא תוסיף לראותו עוד כי יעבור מן העולם ולא עור תשורנו עין על מקומו לילה. (י) בניו ירצו דלים, פת' באותה מידה שריצץ הוא חלים ועשק אותם יבואו דלים וירצצו את בניו ולכך הצדי דגושה שמשמשת במקום שתי אותיות כמו ירצצו דלים וידיו תשבנה אונו, ידיו תשבנה גזלות שגזל בכהו. (יא) עצמותיו מלאו עלומיו פת' עוונות שעשה מימי עלומיו, תהי על עצמותיו ועימו על עפר תשכב שלא נתכפר בארץ החיים אפילו אחד מהם. (י״ב י״ג י״ר) אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו, אילו היה מחוק בפיו לומר רעה היה לו לכבשה תחת לשונו שלא לאומרה, אם תמתיק אדולציוא אנשא בוייא מלא ריצלשר לה רשוץ שא לנגאי בל״ע. יחמל עליה ולא יעזבנה היה לו לה עליטה כאילו חומל עליה, ולא היה לו לעוזבו מתוך פיו, ימנענה בתוך חכו, היה לו למונעה ולהצניעה בתוך חיכו שלא לאומרה, פרציגש שורלייא אנלה ליישר רטנישר לה אנשון פלדיר בלע'אבל הוא לא עשה כן, אלא לחמו במיעיונהפך וכאילו מדורות פתנים בקרבו שרוצה להקיא אותו עד שהיה אומרה. (ט״ו ט״ז) חיל בלע ויקיאנה מבטנו יורישנו אל ראש פתנים ינק, פת' טמון שבלע עתיד שיקיאנה, ומבטנו יורישנו אל, הא למה זה דומה שאינס ממון אחרים לזה שיונק ראש ולענה של פתנים סופו מקיאו בעל ברחו,.אף זה בלע ויקיאנו, מבטנו יורישנו אל, יורישנו לשון ויורש את חאמרי. (יז) אל ירא בפלגות נחרי נחלי דבש וחמאה, מנהג העולם הוא מי שיונק דבר המר אינו מתעמית וטתמתק בדבר המתוק, היונק ראש לענה של פתנים מי שרצונו בכך אין דין שיתענג בדבש וחמאה שהוא מתוק, כך טי שרוצה ליהנות ולהיות מפרנס עצמו מן הנזילות ומן החטסים אין דין שיחנה בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה, פת׳ בברכה שהק״בה מחלק לתמימי דרך שהוא מציק ומריק ברכה במעשה ידיהם שדומה