Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1857-01-01 · Heft 5 · p. Seite 184

184 Wissenschaftliche Aussätze. לנתיבתי עדיין, עכשיו לא הייתי יכול לצאת מפני ,מצורו אשר הקיף עלי, ומפני אשר נדר אורחי, על אחת .כמה וכמה עכשיו שהוסיף עור ואת שעל נתיבותי חושך ישים. (ט) כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרה ראשי אילו בניו ובני ביתו שהבנים עטרה לאבות, דכת' עטרת ׳.־קנים בני בנים. (י) יחצני סביב, בצאן ובקר באתונות ונמלים בבנים ובנות; זה בא מיכן ואו' ותפול שבא ותקחם, וזה בא מיכן ואומר כשרים שמו שלשה ראשים, ואלך, כבר עבר ובטל, ואלך, אשוי טרשאליץ בל״ע, ויסע כעץ תקוותי, הסיע תקוותי כעץ שמתייבש והולך. (יב) גדודיו אילו התולעים, ויסולו עלי דרכם, לש' מסילה. (יז) רוחי זרה לאשתי, רוחי פת׳ נשמתי, מאאלינא בל״ע, שכשאדם לוקה בתחלואים מעלה פיו ריח רע. (יח). אקומה וידברו בי פח׳ כל מקום שאני עומד הם מדברים בי. (יט) וזה אח׳בתי נהפכו בי לאויבים. (כ) בעורי ובבשרי דבקה עצמי לפי שאני כחוש מאין עובי בשר, מתוך הכיחוש דבק עורי ובשרי לעצמותיי, בעור שיניי, יש אומרין מיכן שניקר את בשרו חוץ מחנכי שיניו שקורין יינציבוש. (כ״א כ״ב) חונוני חונוגי אתם ריעי כי יד אלוה נגעה בי, למה תרדפוני כמו אל פח' אתם ריעי בבקשה מכם חונוני בדבר זה שתחדלו לכם ממני שלא תררפו אותי אם אתם רואים שיד אלוה נגעה בי, דיי לי ברדיפתו, אבל אתם מה לי ולכם שתררפוני כמו שהאל רורף אותי, ומבשרי לא תשבעו. (כ״ג כ״ד) מי יתן איפוא ויכתבון טיליי, מי יחן בספר ויוחקו, אתם אומרים שאני טורף נפשי באפי ומוכיח בדבר לא יסכון וטילים לא יועיל בם, חשובה לדבריכם מי יתן איפוא ויכחבון מיליי מי יתן בספר ויוחקו, בעט ברזל יחציבון בצור, ואחר כך יעבירו העופרת עליהם לתת לאותיות מראה שחרורית להכירם, ’וכן דרך ■חוקק אבן, ולא יתכן לפרש עט של עופרת שהרי רך אצל האבן. (כ״ה כ״ו כ״ז כ״ח) ואני ידעתי(גואלי חי) וו׳ זה חוזר למעלה, אתם תרדפוני, ואני ידעתי גואלי חי, שישוב י״י וריחם אותי, והוא יקום יתקיים ויעמוד אחרון על עפר, לאחר שיכלו כל שוכני עפר, הוא אחרון יקום ויתקיים, ואחר עורי נקפו זאת, ומבשרי אחזה אלוה, מקרא מסורס הוא זה, ופת' ואחרי זאת שאתם רואים שאני מתייסר במוסר אכזרי שערי נקפו ומבשרי אחזה שיר אלוה נגעה בי אשר אני אחזה לי ועיניי ראו ולא זר כלו כילייותיי־ בחיקי אחרי שאתם רואים כל זאת הלא תאמרו מה נרדף לו מה אנו רודפים אותו, ושורש דבר נמצא בו כלומר הלא אנו רואים שהד־ן עטו, כי תאמרו כוור דיגוש כאלי דמנרוטש אצשטא, אומה אייא אדררייט בלע. (כ״ט) גורו לכם מפני חרב, אתם גורמים לכם מכת חרב, כי חימה שאתם מגדילים על שאתם רודפים אוחי עון זה יביאכם לידי חרב, למען תדעון שדיון, פת׳ למה עון זה דעו לכם שעוד יבוא היום שיבוא עליכם שוד ושבר, שדון שם דבר שור, כאשר יאמר מן מד מרון, נקפו, כמו נוקף זית לש׳ כריתות.