Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1856-01-01 · Heft 12 · p. Seite 473

©i jfonfchaft! id;e?(uffn j?f. 173׳ לנצח דתלך הלף ותלך לו לנצח, ונם •־ש לוט־ תתקפהו, הרוק ממנו והאנסהו בתוקפך ויתלך פן העולב ובלש׳ מש־נד כיון שנפל ארב לחולי פניו משתנים. (כא) יכבדו בניו ולא ידע יצערו ולא יבין לסו, כיון שתואר. אדם שנופת למות מיד הוא שכת לו כל עסלו שעמל בעולם תזת מתוך דאנת שהוא דואג שחאבלנו רימת ותוליעה בקבר, אם בניו רבים אינו סשים אל לבו, וכן אם יצע־ו ולא יבין לפו. וכב) אך בש־ו שתאבלנו רימת ותולעת על דבר דת יכאב. ונפשו עליו האבל, פה' ונפשו האבל על נופו שכמת ימים היו קשורים לת כלת, ועכשיו נפ״דים לת מלת, לתו מכאובו של נוף בשעת שהוא -ואת שהוא כמוך למיתת ולו היא אבלה של נפש, אבל על בניו אם יכבדו לא ישים על לב, ואס יצערו לא יבין לפו, לתו פשוטו ומדרשו ידוע. (טו) (א) ויען אליפל (ב, ד> תה בס יענה דעת ־וה, משל בני אדם תוא לת שאלס־ים תרבה פעמי'. המצא הכם שמבקש לענות דעתו ועונת rr וממלא קדים בטנו ומתווכח באדם (ברב־ צ״ל) לא ים כלן ומילין לא יועיל בם. אף אחת הפד י־א־־, פה' אף אתת הכם וידא לך לדבי־ אמרי דעה אחת ־.פ־ ייאה שמים בדברים יתירים שאתת מדבר יסכון, כמו יכון, וחביתו תסכן נא עמו ושילם, ׳צפת' תכן עצמך ותשלם עמו וכן לא יסבון נבר, ׳צפה׳ לא יכוך גבר ברצותו עם אלתים וכשם שת־כת פעמים מבקש התכם ■לענות דעת ועונת ־:־־ דוה. אף אתת הפי־ י־את סס־ יראת המקום בדברים שאתת מדבר א״עפ שהנם אתה. ותגרע שיתה לפני אל, ולמה לא החדל מדברים הללו יהנדע לך שייחד יתי־ד לפני אל, ותגרע שייחד., אברט דק דייקי דינ׳צטא פ־ולא בל"ע. (ה) בי •אלף עוונך פיך, וי־צ־ך ד,:־ע את פניך, פיך לדם־ כדברים האלה, והיה לך לבתר ליציע ערומים חכמים שהם שהקנים. '(ו) י־שייעך פיך ולא אני, פיך מכשיילך ומהייבך ברוב דברים ושפתיך מעידין כך, כל המקרא הוא כפול על כי יאלף עוונך פיך, שהר־ פיך <צ״ל שפתיך) יענו בך, יעידו בך סטו וענתה כי צדקתי, אס עוונינו ענו בנו. וז, ה) הראשון אדם היוולד, אם נולדת קודם אדם .ת־אשיון, שאתת סבור להיות יוחד הכם ממנו, ואים תאמר לא נולדה־ קורב אדם ת־אשיון אבל נתהכמהי מכל תאדם, תיכן הכמת יוהד, אם שמעת בכורו שיל תקב״ת שאהד מבקש לריב עמו ותגרע אליך הכמת שאינה מצויד כי אם אצלך, שדברי דיבות שאתת הפק לריב עמו אין אדם יודע בהם. וט, ׳» מת ידעת ולא נדע תבין ולא עמנו הוא, גם שב, גם ישיש בנו, שיני גטין נהוגין בכמה מקומות לבוא סמוכין לה לזה בלא דיקדוק כמו כן נם בהוד גם בתולה, גם לי נם לך לא יהיה. (יא) המעט מטך הנהומות אל, אם זך וישר אתה כמו שאתה מדבר המעט שעתיד הקב״ה לנחמך, שכן הקב״ה נוהג עם הצדיקים מייסדם במכאוב כדי ׳צישובון מאוון ואחד כך הוא מנחמם כשם שתשיבוהיך בקהילת דבריי, הנד. אשדי אנוש יוכיחנו אלות ומוסר שדי אל תמאס, כי הוא יכאיב ויהבש ימחץ וידיו תרפינה, וכל העיניין ודבר לאט עטך, כדי דבר זה, שיקל אותך