Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1856-01-01 · Heft 12 · p. Seite 474

״׳17׳ WisscuschaslUche Aufsätze. "1מ־ יר— י (ri .. > -> סד־לייך אצשטא יויצא טא וכריוך 1 .jsü'.s _> ■_ו. ■ ■._! טאטא ׳צורטנט טון טלנט בלע״ז ומד. י־טזון עיטך, ט־ א" לוטש אד. עיניך מתוך כעסך, כאטא ט־־צ צילנטיציצ אולדן בל״עי (יג> כי היציב אל ואל) דודך. טון טלנט בלעז אמרת באזני דנד. נא ע־כתי מ־צפט ידעתי בי אני אצדק, תשובת לדב־יך, (י״ד ט״ו) מה אנויצ כי הזכה (יזכה צ״ל) וכי יצדק ילוד אשד, דן בקדו־ציו לא יאמין שאף עליהם נגזר ונסקו כל צבא דיצטיב הצמים לא זכו בעיניו, כעיניין שני ונגולו כפפי■ דשטיזב ואוט־ כי •צסים כעשץ נטלתו. (טז) אי- כי נתעב ונאלד, איש •צותד בטיב עוולה, בהמידא גאלה טגיאל בחטא פתי לפי עיניייו. (י״ז י״ה) זד דזית־ ואפפרד א יצר ד כמיס יגידו ולא כיד דו טאבותב פת' ולא כידדו ל־יגיד טד ׳ציצטעו טאבותט ומד שמעו טאבותב דב־ זד ׳צטעו טדב. (י״ט כ׳ כ׳יא) כיצאתד *יואר רשעי דדו׳," *־צלדב לבדב ניתנת דא־ץ ולא עב," ז* בתוכב כשב שני ־־~—n*"־ י־ר,יי* ילא ידייו ׳“•ט ולא ש־יז-י י»יר איי־ —י י—יי חיי —יי ,— יי״«»■» •»»!. » י -> . י י א) ^ןקךיןןו^ק1 •קיי* ד*יי^ן<י י־־ל ., .־"*טע' דור ויוה אל האמן sr.rw אח^י־קם טייב• מתחולל פח׳ שדוא צ־יך לידאג, זדו פשוטו ומד־׳צו יד חילה כמו מפניו ידילו עמים, לשוך דאגד .־־־א־, וממס־ שניב נצפנו.לע־יץ, :אוניו,;,ילל ת,יל לו לדתו ..לי פת׳ וכל טספ,י־ שניב שנצפנו לאמר תגיע עת תשלומי* וכיצדוא ׳צ ־וי בש־ום ׳צלב או דיצודד יבואנו, ביצלו: בית פתורה (פתוחה צ״ל) לאט־ בשעת יציקות ד־שע ל־־ות ב׳צלוטו ואץ סוב, כי שודד יבואנו ופתאוב יבוא שכי־ו, ועת פקודתו, אבל חילו (אילו צ״ל) יינקד בהטף אז היד נשמע בשלוב של שורד לוט־ כשידיה בשלוב אז יבוא הרשע להכריתו. (כ״ב) ולא יאמין שוב מני חושך פת' אל יאמן הרשע בעצמו שכשיבוא עליו פורענות שישוב מני חושך שימלט מן ה־עד כי לא ימלט ממנו לעולב וצפוי הוא. אלי חרב פת׳ סופו שידיו אה.־.♦" מצפיב• אותו להרגו צפוי הוא על ■ירי אחייב אלי הדי צפוי הוא כמו עשו־ שבוי כפוי שנוי שכולם משמעותיו על ידי אחייב. (ב״ג כ״ד) גודד הוא, עתיד שיהא נודד ללחם איה, ידע כי נכון בידו יום חושך, והנד יום שיבעתוהו צר ומצוקה, תתקפיהו במו הקיפהו, שחפובביהו צ־ ומצוקה, כמלך עתיד ל כידיד פת׳ כמלך שניצב ליאות בשחוק ששמו כידור ושיריו ועבדיו מקיפין אותו, ובלשון עבדי נקרא צידוד,-ובלשון ערבי נקרא מלעב, וכן פתר רב סעדיה. (כ״ה כ״ו) בי נטה אל אל ידו, ואל שדי יתגבר פת' ברובי, כאותה ששנינו היו קירין אוהו פפח מעובין שפת׳ פפה טריבין, גבי לשון גובה, כלומר ׳מרוב כהו. (כז) פימה במדברת דונש פימה אין לי דומה בכל התו־ח אלא שם דבר הוא בפני עצמו, לשון כיפול בל״עז דוב לץ שהבשר נכפל במקום חגורת ככל הלציו של אדם, ומנהם פת־ לעון פו3 בפ.ם אריתא (כה) וישכן ערים נכחדות פת׳ ערים שהוא שוכן בהם עתידים ש*דין נכךןדוח< וכן בתים שהוא יושב בהם לשמה יהיו מאין יושב, ,זהו לא ישבו למו, אשר התעתדו לגלים, עתידים שיהיו לגלים, מעון תגים (כט),לא יטה. כמי לא ינטה מגלם, פת׳ מן זרע שלהם, והוא כמין שתי חבות, וכן הן אראלים, והיד׳ יוג׳ אחזי להון וכן הפציר הפייט (הפצירה פים צריך להיות?), וכן רבים.