Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1856-01-01 · Heft 12 · p. Seite 471

Wissenschaftliche Aufsätze. 471 לא *כבה. (כנו כמה עוהוה וחטאות, כך יהיו תהילת דב־יי אלו הייה* מתווכח עסו, במה לי עונות והמאות פ׳צעי ־־מאת* הודיעני. (כד) למה פניך תפתי-. למד דכה־תד פניך כ׳צבא עלי העד זו.ותה׳צב לאויב לך יצמא הב ויצלוב בין איוב לאויב הלפהני. וכד, כוו דעלד נדף העדוי; ואת קשי יביע ת־הף, דיכיצי* או *תכן לפניך ■־ב־ וד •צתעיוץ את דאדב שהוא עלוב כל כך, שאפי׳ בש־־וא בטובה הנותן ינדב מועטיס שהוא חי בחב אינו דומה אלא לעלה נדף בפני ־וה ולקש יבשי אשד יהדפנו בופה, וי;א תאט־ לקש דלה שילידלודיתו מכביד עליו ולא יניפנו ד־וה מפני כבידי כל כך מהדד אלא לקש יביט דקל אש־ ת׳עאנו ־וח ויפיצכו בעדה לאותו הקשי הוא דומה ואחד ־ודף אוהו ואב חאם־ היאך אני דודפך (כו) כי תכתוב עלי ט־ו־ות, פת' כי תגזור עליי מ־ודות. כמד כל תכתוב לחייב בי־ויצלים, ׳צפת׳ כל מי ׳צינוו־ עליו להיות חי בידויצליב, ותו־ישני עונוח נעורי, אפי׳ בדין שלמטה אין אתה דן אותי, בית הין שלמטה אין עונשין עד ־ציד,א אדם בן עש־־ב הכת' אב• ידאה איש כאנשים האלה ־עולים ממצרים מכן עשריב שנד ומעלה ואהה מעניש אותי בעוונות שעשיתי מנעורי. (כל, כדו ותשב בכד, לשון כדנה בסדניה יתיב, עץ גדול ונקוב ונותנין בו ־גלי דגנביב, ובל״ע ציפי, ועל שי־שי דגלי תתחקה, פת׳ כל מצעדי רגלי אחד כותב וכופה כמד דם כלומד שאתה מדקדק על כל מעשיי, תתחקה מגזירת דהוקקיב הקקי און כמו שזאת (צ״ל בשתיב.) תתחתן בי היום, שפח׳ תחתן בי וכמו כן יאמר תחקה וידא פת' ככתוב תחקה (צ״ל תתחקה), ולמד אתם עושים כן, והלא הוא האדם ־־קב יבלה, כבגד אכלו עש, ואפילו אם לא שמתה לבך לדקדק אחריו, אחריתו כרקב יבלה כבגד אכלו עש. . (יי) , 1א', ב׳) אדם ילוד אשד, דאדב הזה שאחד מדקדק אחריו מדבר הרך שאין בו כה הוא נולד, ולפי שהוא בא מדבר דרך שאינו יכול לעצור כד בפני יצר הרע שלא לחטוא, ולא עור אלא שהוא קצר ימים, כדי דיה. באותם מעט ימים שהוא הי שיהא שבע שלווה וטובה כי לא הרבה יזכור את ימי חייו ולא דיי לו שהוא קצי־ ימים, אלא אף על צרה זו שהוא קצר ימים אחד מוסיף עליו צ־ד אחרת, שבאותם קצר ימים הוא שבע רוגז, אדם שהוא כציץ יצא וימל ויב־ה כצל ולא יעמוד. (ו.) אף על זח פקחת עיניך, ואותי הביא במשפט עמך, בתמיד,א. (ד) מי יהן טהור מטמא לא אחד, פת׳ מי יתן טהור מדבר שעשית אוהו טמא, האדם שבראת יצר לבו רע. ולא אהד, פת׳ איך אהד בעולם שיעשה טהור מדבר שעשית אוחו טמא. (ד. ו) אם חרוצים ימיו, פח׳ אם חשבון ימיו קצובים וחצובים לפניך, ואם מכפר חדשיו מנויים דם עיטך ואם עשית לו חוקים וזמנים אשר לא יעבור שלא יחיד. כי אם עד אותו יום שקבעת לו ולמח לא החדל ותשעת לו שלא תביאו לו ייסורין באותן ימים מועטים עד אשר יבא יום פקודת מיתתו, כי שעתו קצובה לו כשעה הקצובה לשכיר. שעה מעליו.. פח' סור מעליו, כסו על כן אמרתי שעו מני, (ז, ה, ט) כי יש לעץ תקווה, כי כל (צ״ל לכל)