Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1856-01-01 · Heft 12 · p. Seite 470

170׳ Wissenschaftliche Aufseipe. ') -'׳׳*-* ׳׳׳■ < I v> —»,»»<י* ■««•Hp*■»«■״• <»« •**•»«#*♦1** i■יי■ V."״* «-!— *««׳*^< «■« 'ייייי־רי« אותי ש. א!! j u.N אזב ,.1711.— _ ׳ 1>w- א!!« ח..n יו -י ,*■ א!*. - -i לייסוד בנכיון אפ*, ש״עה אדורג, וכזי יתן והוכה אחכם בייכו־־ן -י-— ש־וביה אותי ר.־אד. אב בכה־ פ:־ ו ר.-אוו שתדשכו כלננכם הדין א־,:ב דכי!א במשפט דן אהכב ובפיכם תאנז־ו סד יצדק אנו- עב אל: (־א, ־כ.) הלא אם שאהו הבעת אהכב כשב שמבעת אותי, .•פדרו יפי”! עליכם בשב שנפל עלי. זב־,־:יבם משלי אפי, פת׳ ד.לא בל צדקותיכם ה־א :משלה אוהד שעד לאפ־, לבלום ולאיין. לגב• הס־ ו.ביבם, לדמיון ד.ימ־ ׳שוד. י^,,י'י’י לי'ל י*' ן***ן— S* ן ■י ן לין**•V«ן ארב* 'עבר* מ-ליי * וי♦־־־ ומר״יבו יררע. (;;) רא־יישר ממג' וארב*"־. אד, קצה מדלי׳. דדו על מד אשא בשד• בש: דטאת• שבל בש־י דבוק בחנכי דשינים שלא נשא־ בבל בש־׳ ב׳ א 1J1 ׳ <ח!-. 1בפ* .פ"ב* נ 1 1 נזר א פה׳ ועל יב בכפי, ' אש וגפיב יב בו. יב רבוק ש ר ׳ב'ג יאות 7־ ל* טייב‘ ח ר א אם לנכו י נזבובגח ונפ״צי מוח לשע־י ד־גער־י שבנר מר . פח' :* לו איידל, -ן ־קטל ־. - (טח תפלי אתן חטא בשפתי■ או אם א אב שאפי׳ r בגי ארב ומבי" בי י דוא בוהן רב וו רלא כל כך; לנכותי 1 צורך .ברח בא ל: ־ירא רב—ן בלבו יבל ורע מ־ יי«'גו י! "ב ש\ , ביב" ו," לו איחל יקטלני H - .׳ר. מר צ־"; ־ר; בל¬ רוק" אח רלב ובו "ר. ׳ברוא בל רקב בי־ו. א אח ח "א¬¬ בחזקידי (ג; '/ו או' א ובנח בא אל פניו רבי) י״ל ד דרבע (צ זה אך בנכיון רב ר אך ב '«"חל לו > אם יקטל־ א:*פח, ואס'׳ ולא חח זקח' בצדקתי) שצ״ל ,ב דיו> נמר. 1 לדתוובת מתאוות אט עם ו ר "בר "ב ח י •כול ל זר איי •רוא ׳^ 1 ''ךי£ ן .' ב"׳בו י נם הוא פח׳ " 'בא לפגע חגן לי״צוער בי לא פח' ־בא, חנף ן לפגע ליא; לי ליש י נח'ר •יזידןך■ אגי בו מובטח הקב״ה f J; אוחי *«יי •יייייץ׳,»» ״-< ׳״- ׳H י־ ■הנף ־־. נ" זח ו ברי בא לפג' יועיל ל כי לא או ינטור לנצר. יצד־׳ לא לעולם י־יב ולא לנצד *קצוף, ואם הוגד רצב וריחם. (י0 שמעו שטוע מילתי, ואדרתי ויו׳ הדנו׳ יצל ודנדה׳, יאלף נבנמה בחיבד שלא לצורך, כמו אתמול אזדוע. ויד) דנד נא ידעתי אם ערבתי לפגיו משפט, ידעתי •בי אני אצדק. ויט) ט* דוא *־׳ב עמדי וי־שיעי׳.׳, נ¬ עתר׳ אח־י־צ ואגרע, פת' בי עתה אם ינצחני ד־־תי שותק ומודד לו ואגוע אותת שעד, הייתי ־וצד למות אם ינצדני. ובי, כ״א) אך •צתים אל תעש עמדי, כפך מעלי הרתק דם ייכו־ין שבופין אותי, ואימתך אל תבעתני, אם לא נאט׳ אך שתים אל העש עמדי לא דייחי יודע אימד וו מד היא, אם תאמר הם יימוי־ים שמאיימים עליו הלא כבד נאמד בפך מעלי ד־חק הם המכות הרודים ונמצאו כפך ואימתך שתיהן אתת ודוא קורא אותם שהים אלא על כרתך כפך דם מכאוביו 'דמככידיב עליו ואימתך הוא אימת מ־־אה כבודך שלא תדא אתה בכבודך מתווכח עמי שלא אבהל מפניך ולא אבעח מפני מדאה כבודך אלא שים פניך בפי (י׳ שצ״ל פיך כפי) אדם ד,קרוץ כמוני שלא אפהד ממנו. רכב) קרא תהילה ואנכי אענה או אדבר תהילה והשיבני הוא שאליהוא משיבו ואו׳ לו הן אני כפיך לאל, ופת׳ בסו ששאלתה כפיך לאל, מחוטר קורצתי גם אני, הנה אימתי לא תבעתך ואכפי עליך