Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1856-01-01 · Heft 9 · p. Seite 353

Recensionen und Anzeigen. 353 MissionSscbrift the 0U1 Patb enthaltene Angriffe auf das Judenthum zurückgowiesen; Maimnni bedarf aber ebensowenig der Apologie Edelmanns, wie das Judenthum einer Vertbeidigung gegen die Angriffe der Mission, und noch dazu in einer nur den Inden zugänglichen Schrift. In tont erwalmten Briefe von R. Hillel war Herr E. auch nicht im Stande, den historischen Widerspruch genügend zu erklären, auf den schon in Taam Sekenim aufmerksam gemacht worden ist, und ob er die Worte ד׳,?! בהו-^ענא in dem Briefe von Maimuni an Joseph Gabar besser erklärt bat, als dies in genannter Schrift geschehen ist, wollen wir dem i'cfer überlassen2). Wichtiger als die Eorrnptelen in der ersten Edition, die er mit nicht edelmännischer Schadenfreude ausgesucht bat, Ware eS aber gewesen, wenn z. B. Herr Edelmann die Stelle im Ierufchalmi, aus die sich- Maimuni iS. 5) bezieht, citirt batte, was er um so mehr batte tbun sollen, weil in T. Sekenim diese Stelle nicht angegeben werden konnte, und in der Note daselbst aus dieses Unvereinzelne pseudonyme Stellen aber wirklich, wie an Tausenden von Beispielen nachzuweisen ist, unbedenklich mit in den Kauf genommen wurden. (LS ist doch fast eine gar zu vorsäpliche Bonboinie, stellen wie: לסינך כי נוי שנהרג י‘א יא בזי עייו שהוא עושר, הטוב והישר iMabommcd) כיי שיודה בש^יחית אותו האיש ם ג * הש׳יית ומעייתי ב ם;יי1 ד, העליונה ני הוא מסר עצביו לקדושת S ויש לו שנר הש״ית אבי* מי שבא ישאול אור,נו או יהרג או יורה אומרים לו שיורה ואי יהרג für echt an zun eh men, da doch sonst die Kritik sich an verbürgtere und geheiligtere Stellen wagt! '— Herr Edelmann bat übrigens das Verdienst, im (Lhemda Genusa eine chronologische (Genealogie . כרד החיות — von Saadia Jbn Danan zu liefern, in der es beißt: ובעת ההיא שמע ר׳ מיימון הדיין;יי* הנמת הרב הגאון ר׳ יהודה הנהן שריה בפאס וכששמע ר׳ מיימון הדיין על הנמת הגאון הקרוש הלך אליו ממדינת קדטבה לסאה ושני בניו עמו ר׳ מימה ו"ל והי חד אחיו ולמד הבינו משה רסני הגאון וקבל ממנו ותורה ולא האריכו ימים כי נהרג הגאון על קדוש השם ויחודו מפני שיבקשו ממנו האכזרים לצאת מן הדת ני וקינא מ וברח •יבינו מיימון ושני כניו עמל דארנסנדריא של מצרים ונו׳. Vgl. auch Frankel, Zeitschrift für die religiösen Interessen des JudenthumS. 3. Jabrg. (18-4(1). S. '!<>5. i('>('>. Beweise gegen den liebertritt M.'S. D. 9(ed. 2) Vielleicht dürste zu lesen sein ולא בהושענא, ein Abschreiber fand ולי (abbrevirt), und wachte daraus H — Nur zum הדס, sagt M., darf binzugefügt werden, aber nicht zu der sonstigen הושענא, d. i. dem לולב und -er ערבה לילב יתדם וערבה) Zusammen heißen bekanntlich, und wie auch Herr B. Adler im ,טעם וקנים ד׳ עייר bemerkt, הושענא). Bielleich! mochte schon in Maimuni'S Zeit der vulgäre Sprachgebrauch die ערבה mit der Benennung הושענא, wie in späterer Zeit, bezeichnet haben, und dann wäre ולא בהושענא ganz gerechtfertigt. M. bedient sich zwar in seinen Werken des Ausdruckes ערבה; doch in Refponsen, wo man den Fragenden zu berücksichtigen hat (und der Fragende, Joseph b. Gabar das., scheint des Hebr. nicht sehr kundig gewesen zu sein), bediente man sich eher eines vulgären, wenn auch nicht klassischen Ausdruckes. D. Red. Tränket, Monatsschrift» V. v. 27