Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1856-01-01 · Heft 9 · p. Seite 345

345 Wissenschaftliche Aufsätze. שנושאות דבר קל, כנשר ימוש עלי אכל, שעף מח־ח מפני שחש לאכול. (כז, כח, כט, ל, לא, לב, לג, לד, לח) אב אט־י אשכח־ שיח־ וגו' עד אז בשחת הסבליני ותעבוני שלמותי, כל חמשה מקראות הללו חמשתן מליצה אחת ופשר אחה וכה פת׳ אם אני או׳ אשכחה שיחי, אמיר מליבי דב־ים שאני מדבר מרוב צערי כאלו הב שכוחים ממני אעזבה פגי ואבליגה, אניח המתי ואתחזק לסבול מכאוב־ ולא אצעק ולא את־עם עליהם, מעתה, לסי שיגרתי כל עצבת" ידעתי כי לא תנקיני, אב ארבי־ דברים יתירים או' לי לבי אנכי ארשע אם אדבר דברים יתרים למה זה חבל איגע לעצור במיל" לשוא הנחתי חמתי, לשוא אחריש ולשיא אתאפק מפני שכל זה אינ נו שווה לי, שאם הה־הצהי במי שלג והזבהי בבור כפי, כאילו אז בשחת תטבלני וכאילו תעבוני שלמותי ולא יטה־וני מי שלג ולא אבני בו־ית מפני מה, כי לא איש כמוני אעננו, מפני שיני דברים האחת מפני ׳מהוא הורה בי בייסורין ואין שני בעלי דינץ נירונין לפני הדיין בזמן שאחד נרדה ואחד שפוי אלא אב כן שניהם שפויים, חיינו ששנינו דנין זה עב זח. תבעתני אימתו, ולא הייתי יכול להשיבו מאימת מדאה כבודך (צ״ל כבודו), וזעקתי זאת שאני זועק ימלא יש בינינו מוכיח, שיהא קרוץ מחט־ גם הוא שלא תבעתני אימתו וים־ מעלי שבטו שאכפיר (׳!') עלי ולא יכבד, אז אדב־ח ולא אי־אנו כי לא כן אנכי עמכם (צ״ל עמדי) פת׳ כי לא כן אנכי מוחזק בעצמי שאתהייב בדין ועל אשר אינו מסיד מעלי שיכסו, (י) (א, ב) נקטה נפש" בחיי, מאסתי בחיי, כמו ונקוטותם בפניכם. אעזבה עלי שיחי, כי מה מועיל אב אדב־ ואזעק המס ושוד, אקרא ואינו שומע לי שיתן בינינו מוכיח שישית ידו על שנינו, ויסר מעלי שיכסו ואימתו אל תבעתני, אבל אילו היה שומע לי בדבר זה אז אדברה במר נפשי, ואומי־" אל אלוה אל תרשיעיני קודם שיהוד־עיני על מה ת־יביני. (ג) חטוב לך כי תעשק יגיע כפיך בלא משפט, כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת, מפני עצה אהה ׳מנתן רשע זה ואי לו וא׳ ואולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בש־ו, הלכתה אח־ עצתו ומאסת יגיע כפיך. הופעתה פת׳ על עצת רשעים ומשטינים הופעתה זיווך לה־אוח להב פנים שוחקות. וד) העיני בשי־ לך אם כראות אנוש תראה, שהוא דן אח־ מראה עיניו, לפי ׳מאינו דואה ללבב, אבל אתה שאתה חוקר לב ובוהן כליות לתת לאיש כדרכיו למה תשמע לדב־י חטסטין שמסית אותך על הנקיים. (ה) הכימי אנוש ימיך אם שנותיך בימי גבר, בנוהג שבעולם שופט בשיר ודם אדם יורד לפניו לדין ויש בלבו עליו, מתוך שהוא מתיירא, ואו׳ אם לא עכשיו אימתי אחנקה סמנו מבקש עוונו ודו־ש אחר חטאתו ולחייבו, אבל אתה הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כיסי גבד. (ו, ז) כי תבקש לעווני ולהטאחי הדרושה על דעתך כי לא ארשע יודע אחה שאיני רשע מה מועיל דבר זה, שהדי אין מידך מציל. (ח) ידיך עצבוני ויעשוני יהד כבים ותבלעני. עצבוני עשאוני, עצב, כדפוס, כמו אין מעצבין את הקטן, פירטירנטטי בל״ע ואחר כל העמל הזה יחד כביב והבלעיני, בנוהג שבעולם אדם עמל בדבר ועושהו, לאחר שעשאו