Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1856-01-01 · Heft 9 · p. Seite 344

344 Wissenschaftliche Aufsätze. תחתיו שחחו אפי' אוחם העוזרים אח אחרים מוזסח כר! שיש באדם, מרן חמה ולבנה כוכבים ומזלות המאירים לעולם כמו שאמור למעלה האוסר לה ־ס לא יורה ובער כוכבים יחתום ובן בפמילייא שלמטה מ־גיז רוזני ארץ ממקומם ואץ מי שישיב על דבריי, ואף כי אנכי אעננו אבהרח דבי־ו עמו, בתמיהה, ־הב לש׳ כח וממשל ־ב, כמו י־הבו הנע־ בזקן. (טו) אשר אם צדקתי ולא (צ״ל לא?) אענה, פת׳ אפי׳ אם, איני נענה, לכן אין טוב לי בצעקתי כי אם למשופטי אתחנן, למי שרן אותי בייםורץ, אתחנן לפניו לרחם אותי. (טז) אם ק־אתי ."עייני לא אאמין כי יאזין קולי, פת׳ לא תאמר עכשיו שכך היא המירה לפניו, שאינו עונה לכל הבא ל־יב עמו, כשם שמפ-־ש והולך, אש־ אם צדקתי ולא אענה, וכן אליהו הוא אוט־ מדוע אליו ריבות כי כל דב־יו לא יענה, לפיכך איני יכול ל־יב עמו, שהייתי בטוח בכך, שאם ק־אתי הוא יעניני, עדיין לא הייתי מאמין שיאזין קולי כל כך איני האב וחפץ לריב עמו. (יז) אש־ בשערה ישופני, פה׳ לא בארך אף רן אוחי אלא בשטף עוב־ דיין הוא דן בצדק נותן מתון וטא־יך בדינו ומדקדק ברין עד שמוצאו לאמיתו אבל איש ריבי בשע־ה דן אוהו ברוח שערח לפי שעה מי שקיט־ג עלי א׳ לו ואולם ׳מלח נא ידך ונע בכל אש־ לו, ואותה שעה השיבו הנה כל אשר לו בידך ואף כשאמי לו ואולם שלח נא ידך ונע אל עצמו ואל בשרו לא המתין אלא אותה שיער השיבו הנו בידך. ישופני, ידכאיני, לשון כריתות, כמו ויטחן תר׳ ושף. וכן ושופו עצמותיו, (יה) לא יהניני השב רוחי, דוחי, נשמתי, מאאליינא בל״ע. (יט) אם לכה אמיץ הנה, פת׳ אם בכת דן אותי שלא כרין דנה דברים נראים שהוא כן, אבל במשפט (צ״ל אם במשפט) י־צה לדון אותי מי יועידני, מי יעיד בי ש־שעתי ובדין באה עלי רעה זו, אבל על מה אעשה. (כ) אם אצדק פי י׳־שיעיני, פה׳ אם צדיק הייתי לשעב־ אמרי פי מ־שיעין אותי עכשיו ם־וב שיחי וכעשי שיאני מדי־, חם אני ויעקשיני, אם תם הייתי לשעם־ עכשיו דבריי עושן אוחי עקש. (כא) הם אני לא אדע נפשי, פת׳ יודע אני בעצמי שאיי תם ואפי׳ כן לאי אדע נפש* איני מכיר במנוחתי •שלא הועיל לי צדקתי שאנוח, על כן אמאס חיי. (כב) אחת היא, במידה אחה הוא דן את העולם ומה היא המידה זו היא ׳שהשטן מסית אותו על ביריותיו והוא נסיח על כן אט־חי תם ורשע הוא מכלה כשם שמפרש והולך. (בז.) אם שוט ימית פתאום, פח׳ אם זה לש׳ כאשר כלוט־ כאש־ שוט לשון ימית פתאום את הב־יות בלשוט הוא קיטרו, עליהם אחר כן למסת נקיים ילעג בדבי זה הוא לועג וישמח כשהוא יכול להסית את חק״בה על הבריות. (כד) א־ץ נתנה ביד רשע, כשם שהוא אומר הנה כל אשר לו בידך, הנו בידך, פני שופטיה יכסה, אילו שופט אמת השופט בצדק פני שופטיה יכסה, מכסה צדקת תצדיק, יהנינה שתיראה לפניו ותצילנו ביום צרה. אם לא אפו טי הוא, פת׳ אם לא איפוא שהוא מסית אח הק״בה על בריותיו טי הוא שיכול להרשיעיני. (כו) חלפו עם אניות אבה, פת' חלפו ימיי מהרה יותר. מהליכת אניות איבה, שם נהר שוטף שספינות העוברות רצות במרוצה, ור׳ מנתם ביר׳ חלבו וצ״ל פי׳ איבה, ספינות טעונות פיחת שהוא דבר קל וקלות במרוצתם, לסי