Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1856-01-01 · Heft 9 · p. Seite 343

343 Wissenschaftliche Aufsätze. זזק״בה מפגי ישראל שהם איתנים מוסרי ארץ. (ז) האטר לחרס לא יזרח, דכח' שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון, ואין הירח דוממת אלא אם כן כוכבים ומזלות דוממים עמה שאינם יוצא־ב להאיר אלא עם הירח וזהו שני ובעד כוכבים יחתום, יסגור, פת׳ יסוגר בעדם, כשהוא רוצה, אינן יוצאין להאור לעולם, וכה פת' המקרא, האומר לחרם לא יזרח, לא תאמר בפמילייא שלמטה בלבד הוא שולם אלא בפטילייא שלמעלה כחמה ולבנה ששולטין מסוף העולם ועד סופו, שמאירים לכל העמים אשר תחת כל השמים, וכשהוא רוצה אומר לחרם לא יזרח וכמו כן ובעד כוכבים יחתום שאינם מאירים, חרם הוא שמש, כמו בטרם יבא החרמה, והרי דברים קל וחוטר בכל פסילייא שלמעלה ושלמטה הוא דן ושולט אותם כרצונו ואינם עומדים עדו, אף כי אנכי אענינו אבחרה דבריי עמו. (ה) נוטה שמים לבדו, בנוהו. שבעולם בשר ורם מותח אהל קטן על ידי שהוא גבוה באמצע ואינו יכול לנטותו לבדו, והרקיע הזה עשוי כמין כיפה, והוא נטה ו לבדו. ודר (צ״ל ודרך) על במתי ים כשהן עולים ומצין להציף את העולם ומתרעשים לצאת ממקומם הוא דורך עליהם ומשפילם, כשם שאס' דוד משביה שאון ימים, ופח׳ משפיל שאון ימים, וכן בשוא גליו אהה תשבחם, פת' אתה תכניעם, ווו היא סירה יתירה ומפליא לעשות בר. שאין אדם ביצר ורם יכול לעשות כיוצא בה, בבורג שבעולם בשר ודם דורך במידת היבש עד שמכנים הגודש בתוך המדד, אבל במידת הלח אינו יכול להכניס המרובה במועט, אבל הק״בה דורך על במוחי (צ״ל במתי) ים, כשגליו מת רעשים והומים ועולים הוא סכניעם במקומם שלא יעברו אח הוקם אשר ימם גבול לים הוא החול ומכנים המרובה במועט. (ט) עושה עש כסיל וכימה וחדרי הימן לפי שהזכיר את השמים ואח הארץ ואת הים שהוא שולט בכולם ועושה בהם כרצונו הזכיר גם את מנהיגיהם עמם שהוא עש כסיל וכימה שבהם הוא מנהיג את העולם מעמיד כל אחד ואחד בעיתו, ובהם הוא מישנה עתים ומחליף את דיומנים, מעביד אח זה עש וכסיל שמשמשים בימות החמה, וכן שלמה הוא אומר רב מחולל כל, שוכר, לשון סגד וחתימה כמו כל עושה שכר דישעיה, כסיל שוכר עוברים ופת׳ ארון העולם שהוא יוצר הכל כשהוא סוגר מזל כסיל סוגרים עוברים השכים שהרוחות מתחזקים בימות הגשמים ואין דרך מצויה בים, וכימה וחדרי תימן שהרוחות טמונים בתוכם משמשים ביטוח הגשמים, וכן הק״בה אוט׳ לאיוב הטיבינתך יאבד נץ יפרוס כנפיו לתימן, כדי שתיכנס הרוח הבא מן הדרום תחת כנפיו רעטידינו ויהא בו כח לעוף והוא הדין לשאר עופות, אבל לפי שגץ גדול כנפיים ורוב הנוצה הזכיר שטו משאר העופות וכן שנינו בראש השגת שכיסה משמשת בימות הגשמים. (י. יא) עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר הו אחת מהן כנגדו מלא כל הארץ, וחן יעבר עלי ולא אראה, עלי פת׳ לפניי, יחלוף ולא אבץ. לו, כפל מילתו. (יב) הן יחחוף מי ישיבנו, יחתוף יכה פתאום כמו והיה (צ״ל היא) כחחף תארוב לש' פתאום, וסת׳ הן אם יכנו בפתאום מי הוא אשד בידו מונע ויאמר אליו מה תעשה. (י״ג. י״ד) אלוה לא ישיב אפו, פח׳ לא ישיב אפו מפני יראת איש, תחתיו שחחו עזרי רהב, פת׳