Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1856-01-01 · Heft 7 · p. Seite 277

Wlssnisch.iftlickt Aiifsäßc. 277 משנולד עד שיוליד גם הוא. וכונן" פה׳ תכונן עצמך לחקור אהד מעשה אבוהב. (ט) נם המול אנחנו, מקרוב נולדנו לא עברו ימים רכיב" לפיכך לא נרע מנהג העולם, כי צל ימינו עלי ארץ, הצל עובר, ולס־ ׳שאץ אנו ס־ב־ם ימיב בעולם אין אנו זוכרים ראשונות ולא מהכוננים בקדמוניות, אבל •שאל נא לרו־ ־אישון וכונן להק־ אבותם, <יו הב יאמי־ו לך מה ׳שהיה. ומלבם יוציאו מלים, ׳שביפרו להב אבוהב, ׳שנעשה בימי אבוחם היאך נפרע הק״בה מרישע־ב כל רו־ ורו־ וכן יאם־ו לך. <יא1 היגאה גומה.בלא בצה ואהו בלי ידם, ו־ב׳ש מהרה בעודנו כאבו, ער ׳שלא יגיע ומנו לקטוף כ׳שב ישמבפ־ והולך. ויכו עורנו באבו לא ־קטף ולפני כל הצי־ יביש, אבו פת' פירייו כלש׳ ארמית, גומא יונק בל״ע. בצה הוא רקק מים, דכשם שא¬ אפ¬שר שינאה גומה בלא בצה וישנא אהו בלי מים, כמו כן אי אפשר שיתקיים ארב בלא יראתי ■שמים, כמו ׳שמפרש והולך. <יג1 כן ארהות כל ׳שוכחי אל והקור. הנף האבר, הב בנע. (ירו אש־-יקוט כבלו פתרון כ־ותה הבטחתו. יקוט, לש׳ כריתות, כמו ארבעים ישנה אקוט בדו־, וביה עכביש מבטחו, מבטחו רומה לק.׳־־ עכביש שניתקת לפי שעה, גל הוא תלם, וכשב שהתחיל כתהילת העיניין להזכיר העשבים הגדילים בליהלוהית מים כמו' גומא בלא בצה ואחו בלי מים שיכי׳שים טהרה, הולך ומזכיר המקומות ׳שהעשב׳ ם ־גדילים בהם כלא ליהלוהית מים כמו עשב הגדל על גל הוא תל גבוה וכן עשב על האבנים כשם שהוא, א׳ בית אבנים, אינו כית שכניי מאב ניב אלא כמו שהאמה כיה השלחין, בך האט־ בית אבנים, אינו בית. שבנוי מאבנים אלא מקום אבניב, וכן פת־ ר׳ מנחם ביר' הלכו זצ״ל. יטו) "שען על ביתו, כסבור שיתקיימו בני ביתו אתריו, ולא יעמוד, אינן מתקייטץ בעולם, יהדק בו ולא יקום, פת' ולא תאמר אח־׳ מותו אלא אפי' בחייו בעוד ׳שהוא מהזיק בממונו ובתקפו אינו מתקיים. (טזן רטוב הוא לפני שמש, ה־ישע דומה לעשב זה שהוא לה רטוב קודם שתזרח עליו השמיש, מה הוא דרכו שיל עשב, על ננהו, מקום שהוא נדל ישם, ושם הוא גנתו, ישם יונקתו תצא, ונראה שיעמוד ישם לעולם. (יו) על גל ש־שיו יסבכו, מתפשטים ה׳ש־׳ש־ם אילך ואילך כאילו כובשים־ אח כל הנן ונראה כאילו יעמרו שם לעולם. בית אבנים יחזה, נם הוא מצוי ונהל, יחזה, פח׳ נם שם יראינו הרואה. ויה) אם יבלענו ממקומו, אב זה פת׳ אשר, כמו כי תקריב מנחת ביכורים, שפת׳ כאיש־, אם י־ו TO;• צואה בנות ציון, אף כאן כאשר ׳בלענו השמש לאותו עשב ממקומו,^ י^ה עליו השמש ויבש. וכחש בו לא ראיתיך, וכיחש בו מי •שראהו ישם א,.טול ויאט־ לא ראיתיו כאן מימיו. (יט כ׳ כאן הן הוא מישיש דרכו, •של רשע שאינו מהקיים אלא לפי שעה, כשם ׳שאמי דור בפרות רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און, להשמדב עדי עד, אף אתה לפי •טה־שעת לא נתקיימת בעולם. ומעפר אחר יצמחו, אילו מתחלפים. ואובדים מפני רשעם ואחרים באים ממקומם ואובדים כמו כן, כך הנהיג הק״בה עם רשעי כל דור אין זכרון לראשונים ונם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זכרון, וגם אליהוא הוא אומר ידוע■ כבירים לא חקר ויעמד אחרים החתם, וכשם שלא יקרא לעולם זי־ע מריעים, .ולא יחזיק ביד