Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1856-01-01 · Heft 7 · p. Seite 275

W>ss>׳» schuft lid'o 2111 ffätzt 275 דברים אש־ לא כן אבל רצונכם שלא כשאתם כורים וחופרים על השאו עלי חטא (כה) הואילו פנו בי, יהי :א רצונכם הניחו דב־יכב שאתם מרשיעים אותי ופנו אלי לשבוע את דברי*. <כט) שובו גא אל תהי עולה, הב (צ״ל היו) מהזי־ים עכשיו בכל מעשיי שעשו ידיי ואתם מוצאים שאין בהם עולה, וש־ובי עוד צדקי בה, פתי ועוד תשובו והדרשו ד־ישה אהד הדישה ותמצאו שבכולם צדקי בה, ולו היש בלשוני עולה, בתטיה, אב חיכי לא יבין הוות, הווה, וכן הוות רשעים יהדף, ופת׳ הווה אף הוא לשון עולה, כמו ובי הייתי מדבר עולה או הווה חיכי שידבר הוות ועולה לא יבין ששקר הם לכן נמנעתי מלאומרב, שמה הקוה אנוש המלמד לשוט דבר שקר הלא היום הוא באן ומה־ בקב־ כמו שמפ־ש והולך. «ז> ואו הלא צבא לאנוש עלי א־ץ, זמן קצוב לאנוש לעת ימות, צבא, זמן, כמו בל ימי צבאי* אייהל, ונק־א הצבא זמן, על שם שיש בו ימים הרבה, כמו צבא של היל, שיש בו אנשים דיבה, ומה כי ידב־ לאנוש עולה, וכימי שבי־ ימיו, וכימי שבי־ שנשתכר לשנה ויודע שיכלו ימי שכירוחי, כי זד יודע שיכלו שנים הקצובות לו ואיך לא יו.ו־ מיום המיתה, שתדברנה שפתיו עולה. וב> כעבד ישאף צל וכשכיר יקוד פעלו, תחילה דב־ הוא ואינו דבוק לעיניין של מעלה, אלא לעיניין של מטה, וכה פת' כעבד שמצפה מחי ינסה צל ע־ב, ואנוח מעבודתי, וכשני־ יקוד, פעלו, שב־ פעולתו. וו.) כן הנחלתי לי י־הי שוא, כלוט־ כן כיליתי בינון חיי, ולילות עמל מנו לי, אינו לשון מינוי ופקידות, כסו ואתה הפקד עליך, שת.־;' מני, וכן אש־ מינה אה מאכלכם, דדניאל, פה׳ ולילות יצל ייסורין •צמנו לי מן השמים וספ־ש והולך ה כבי־ דפ: הלוא‘ -ב, ,רם ומדר ואמרתי סתי אלו שכבתי אב וח כשה. המורד יוכל מתי מידה, לש׳ פת׳ מהמת חולי הכבד עלי. ומדד,!ע-וב ר\וב י יי -גע, 1 עור , (ה; ע־־ב. מירח תגיע י י-כ לוס:- בבר למידת העב את לשע- והאורג נ; כ־וך שהערב יכ¬ הכ¬;ילו מכי א.־,׳., הוא י) ־מי ל יב. (י־ וגע ה כמו - לאותו חייו דימר. ימי ־ה סה• י ל שמץ (צ״ל ש־ץ1 ולפי השתי מן אותר שעה נפשי את?יטו? 1 בי ואתי.׳, משהתן עי;י; עיניך ורז) ארג. איניני. וטו כן יורד שאול ולא יעלה, לפי פשוטו. של מקרא לא כפ־ איוב החיית המתים, אבל כן אמר עד זמן גדול לא יעלה משאול. (יא) גם אני לא אחשך פי, לאחר שכן שאם שכבתי ואמרתי מתי אקום ונו', לבש בשרי רימה. גם לא אחשוך פי. (יבו הים אני, ששמה לי(צ״ל לו) הול למשט־, אם תנין, דג גדול, שחבשתו בנבכי הים, כי השום עלי משמר למען אמות. (יג) כי אמדתי, דבר הווה הוא, ופת׳ כשאני מתנחם מעצמי ואוסר. חינהמיני ערשי, זהו מיטתי שאשכב על מיטתי, ואנוח מחליי. ישא בשיחי משכבי, משכב דלילה יסבול בצרתי מעט ואוכל למנוע שיחי, ואין זה מועיל כלום שאתה משכר אותי בחלומות, כשם שמפרש בסמוך, (יד. טו. טז) וחהתני בחלומות, ומחזיונות תבעחחני, לפיכן. בוחרת מחנק נפשי, וגם במות בוה־ח יותר סשעצמותי'׳קיימות, ומאסתי בחיים, שהרי לא לעולם אחיה. מחנק, שם 21*