Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1856-01-01 · Heft 7 · p. Seite 274

274 Wissenschaftliche Aussätze. איהל ומד קצי מי אא־י־ך נפשי, •צמא תאמר חדייח מחולי זד, ותתרפא ממנו, וייצוב והרבך יז־אשיתך, לכך נאט־ בצירו, (יב) אם כח אבנים בחי אם בשרי נהו׳צ, יצאחיח בחולי זח, והלא לא ,־אח ארם מוכה במוני ונה־פא. (יו.) האם אין עזרתי בי וחרציח נדחח ממני, פת׳ אב אין תקוח ברב* זח שעתיר אני שתשוב בי עדתי ואחזו־ לב־יאוהי, ותייציה נרחח ממני, פת' ונם צדקתי נרהח ממני כאילו לא שמחתי מצותיו שילא העמוד לי צדקתי עור על מד, אאריך נפיצי בייכודין חללו, מאח־ שאץ כופי לשיב לקרמתי. (יר) למס מרעדו חכר ויראת שרי יעיב, פת׳ בל המונע ומאב מ ־עד ו חמד שאינו מנחמו כשרואה רעדו חבאד עליו כאילו יראה יצרי יעזוב, בשם שעשו ריעיי, (סו) אחיי שבו.רו בי כמו יחל ובאפיק נחלים שפוכקים ועוב־ין לפי בא לעולם דם פוסקין מחמת דקרח. (טז.יז. יד) חקו, יתעלם אפיק רגחל ואינו נ־יא יזו־בו, נצמתו ונרעבו ממקומם אש־ ילפתו אורחות דרכם היא ילפתו, פת׳ יעקלו אורחותב, כמו וילפת שמשון, כמו (יט) רביטו אחדות היטא, לפי פשוטו של מק־א הנשם והשלג, קרר, ובן כא״צי ^1»1 •יי*» %*■*♦**• יייי«*ךu. השלג, וכן בעת חולבי נתיבות ארב זום. זא־הח בני ילפתו א־־חות!׳שוא י^,£>וייי rv? ו, ופת׳ עיקום ויאבד יעלי בה ר ו . בשביל נהלים ד״־בס יה אבודה היא •"*״T י האיש וילפת רב ויחרד 1 ונהלים, אש¬ :"־־.־-ור כן אהז מילתו ועל החולבים אורחות תימא. והליכות ׳צבא, והביטו וקוו למו לאותם אפיקי מים. (ב) בשו כל מי שיבטח בהם שהרי אינם מוצאים אותם כשבאו עריה. (בא) כי עתה הייתם לו, פת' כי עתה נירמיתם לו, ת־־או התת ותיראו, רואים אתם■ שב־ ׳צבא עלי ואתם מתיי־אים, שירא יבא עליכם לפיכך אתם מהיציעים אותי ומחניפים לבעל דיני. (כב. בו.) חכי אמיתי הבו לי ומכוחכם שחדו בערי, ומלט וי י סיר צר וסיר ע־יצים תפדוני, כולם תמירים וכר פתרונם, וכי מכוח האלה אש־ הוכיתי בשר ורם הוא שרודה בי, שאוכל לוט־ חבו לי וממונבם שיחדו בערי, מיד צ־ ומיד עריצים תפדוני, שיש לומר צעקתי ׳צאני צועק כרי שתתנו לי משלכם, ומברכם ׳שיחרו בעדי, ומלטוני סיר צר בתמיד. והלא המייכד איתי אם חייתם נותנים לו כל ככף וזהב •שבעולם לא ישא בל כיפר ולא יאבה כי הרבה שוחר, הא אין עליכם לעשות אלא לנהטיני, ולא דיי לכם שאין אתם מנחמים אותי אלא שאתם מ־שיעים אותי. (כר) הורוני מה שחטאתי ואני אחריש, ומה שגיתי, הבינו לי, ואורה ברבר. (כה) מה נמרצו אמרי יושר, פת' מח נאמנים אמרי ירש־ באזני שומעם, כמו והוא קללני קללה נמרצת, שפת׳ קללה חזקה, אף כאן כמה ניאץ דבריי יותר מדבריכם לפי שיושר לבי אמריי אבל אתם מה יוכיח הוכה מכם מה יועיל בתוכחתו איש מכם הבא להתווכח עסי. (כו) הלהובה טילים החשובו, וכי סבורים אתם להוכיח אותי במילים שאין בהם ממש, ולרוח אסרי נואש, פת׳ ולאימרי נואש כל שומעים מתייאש מהם אותה שעה שלא להזכירם עור לפי שאין בהם כלום והלא כאילו, (בז) אף על יתום תפילו