Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1856-01-01 · Heft 7 · p. Seite 270

270 Wissenschaftliche Aussätze. (־> (א) ק-א גא ד,־־גי עדך, עד בא,־ א׳ ־:בואה סיכן ואילך הד־ להובחתי׳ ובן פה׳ המליצה, ב־ יזה שאתה נזע־ע־ על מידותיו וקו־א תג־ אה־יו אין ד־בו •צ־׳צ-בך, ב׳צב ׳צאני דוד אב ־א־: .־.:ב וה־־ץ עניו ועב נזגאפים הלק־ אלה עיציה והה־יצחי דמיה ,־דוה אהיה בברוך את־יצבה <׳׳') ואע־בה לפגי־ אלה עיניה והה־״צהי, ופה׳ ובי בבו־יב אהב יצא ה ־ה דן כנגדך על על ע־' יי ועב־־ה ■צא הו־ ערצה ואומ־ לך מדוע בבה עיצית, אלא מתוך ייכו־ץ -“א:• מביא עליך למד מעצמך •■צעיוגוהיך גדמו ■צבאו עליך, אף באן אליפו אונז־ לאיוב, בל מה שאתד. קו־א הג־ אה־ מידת הדין אין ד־בו •צ־עגך אלא ייכו־־ן ■צבאין עליך הב תשובה לעוונותיך, ובאילו מ־ציבץ ואומ־ין לד :מיל יה על המאהיך, ויי אליהו הוא אום־ מדוע אליו ־יכוה בי בל ד־ב־ו לא העגה, בי באהה ידב־ אל וביצהיב לא י׳צו־יגה, בהלוב הזיון לילה, והוכה נמבאוב על ניצבנו, זו היא תשובתו ■צל ־־־ב"־, אי- באי היא גא הי׳צ עוגך. ואל מ־ מקדישים הפגה, בפל מילתו. וב) בי לאויל יה־ו. בעב וצ״ל בע׳צ>, ולי יודע ׳צאי,־ אה־ געג־י על גיאצוהיך ׳צאתה קורא ה.ג־ אה־ מידת דוא כעס •צמא היציב מידה ־המים עליך. קגאה, כאילו דייה שותק בעב ו, ־יו פתאום, (גו א גי יא־הי אויל נדני־־יצ ואקוב גו .במו דב קגאוגי. ודימד, עד. שנגעד עליך ת ־בד ־איתי א!" ל כ?יכ לשי-׳ ד?•־- י־־ריי?־״ ♦יל t—?קוב :ורוי "ב־ ב גבס *כ ובכבוד ובבניב ובבנות, ו> ׳.יו מ״צר־ש־יב ב?י־,׳ בך ׳צ־ יו ודא 1ד) ופתאום גת־־ימה בי־ קללתי שקללתי.׳ ו• ד־ביו ומעלליו, ב־אותי *־הקו בניו מי׳יצע וגדבאו!צ״ל דדבאח, פה׳ ויהיו מדובאיב אפי׳ ב׳צע־ ׳צלה- ואפי׳ בן אין מי שיציל, ויד בא ו דג־צ הוא ידובאו, ואב היה נקוה ־פ־ נז׳צמע ידבאו אהריב וא' ואקוב :והו פהאוב ידה ק ו בניו מישע ב׳צקיללתי :והו בעניין הזה קיללה" פתאום, י־הקו בגיו נד־צע. <די1 א׳צ־ קצי־ו ׳־עב יאבל, פה׳ ביעון ז־ יההקו בניו מ־יצע, אצה קצי־ו ־צל ־עב היה ה־׳צע אובל, יאבל, מגיי־ו־ בל״ע, ה־עב היה קוצה־ וה־׳צע היה גוזלו ממגו ואובלו, ואל מציגיב ושאף ואובלו. ה־ו ממנו ובעתת יק בקו" ל בו עם כ שדיד ומארי פח׳ יקהדו, מצפה , שפה־׳ ישא ח צל כמו טיבך דם אה ממונם, וא״ב צב פח' צמים הילב, אתבם יע! ׳צמות ושאף ב ודת ו, ובן ־ מע רפט "ב ציללי ע •:סו מתי .־מעיז מהניב ומצפים «*■*-קרי ים, שפת' העט׳ <*״ית לש> מורש ד דבב מסביב הילם, כאן ושאף צמים דית דעכדב, אף לשאר שד!דיו מור ום שר א דד! מתי יב: •צהוא עבים וצמאים ׳ילפי ,ביומם שד, דם א צמים ם. N) ממו: עמים "בד אדב מ ׳ ל׳צון דלה פת־ "פיה או \ לו דיתד :־ והגשות ואיי יכך דמם נז. יב לס -ב יוגי לשון > ל, אל ואץ מציי הקו מישע וידכאו ביצעה גיר יר1?ם תי־אה בי צום, אף אהה > צמה עמל, פח׳ י און ומאדמה לא י: מעס־ יצא לא (ו) כי;הפץ. על ־ תתמה ם ודם כים אות: ולים וחוס לבניו שגו: עושין עכשיו ש ה רואה שאה ואון כי עמל דהוקיב טי׳צע ומדכאין אוהב ביצע־ ואין מציל, עמל ואון יה לא טעם־ ולא מאדמה צמח כאילו לא מאיליו בא אלא אביהם הוא שתטא תפקד על הבנים עון אביהם בשב שמפרש והולך בצידו. (ז) בי אדם לעמל יולד,