Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1856-01-01 · Heft 7 · p. Seite 269

Wisscilschafklicho Aufsätze 200 («"ל אל) אב־הב דה* השס׳צ לבוא והררי?,־. נפלר■ על אב-ב. •פ,־,ד קרא;* ביחזקאל הוא אוי?- וא־אה ואפול על פ:־־, ולא עצי־ בד! לעטור ספני פהר מ־אח, ער ישנאם־ רו בן ארב עטור על ־,;ליך וארב־ אוהך, ולא האכזר ביז־אה יש:־;־ בלבד ארב כזהפהר אלא אפ*לו במ־אח אחר טטישרתיו ארב ה בי אל־יב ראינו, ובן ברגיאל הוא ך, ריי״־ן•*♦ י“־ ן ך־ ר י~ ךרץי״רין דק ■י ן י-«?— יידייי- רמ.“אח רנרולח רזאח ולא :׳:יא• נ' "ח. (מז) ו־־וח על פ:י יחלוף, “וחי. "י רב~ בי ררור, ו«׳ ~וח י/׳י א כ ר' ב רי״צעיר. הבס.,- ♦צערה ביב־י, וחוא ל״ננון ארב עגעמרו לו ׳צעחירדו, הד־ציר בל״ע. וטח יעמר ו?א אבי“ כד־אחו, יצלא קם :ביא בעורם אשדי ירעו י״י פנים אל פמם בין “אח סצורצחוח הדן מכדצח ׳צ:׳ בו פח אל פח אדבר מנוח אט׳ לאשרו מות מהבדל ישכן עיני .יא ־אה והנח א־יש או, ואיצא בכוף העיניין וא־אה > אופז, וצח׳ ־.פך לטיב־,*ה ולא עצי¬ כ.־־־־, ןףלחי ) ייל ח;יי י-י־,•י; ן־,*«" ־ •(צ״ל רוח. י״י 7א בחירוה, והמונה י׳׳ ־ט, אבר באן נאט־ יעטור ולא אכיר ט־אהו. הטונה לנו־ עיניי רטטה וקול אשטע, פה' אע״פ יכפרה ק־אני ו־עדה ו.*וב עצטוהי רפחיד בראותי טראה כבור נו־א טאד, בשש־טעהי קולו מרכה אלי, •שמעתי הב־ו בג־ עלי חדוח חוד קולו, נהה הול רטטה ".ירייה׳ יבול לכבול, ובן באליהו'הוא או' צא ועטרה בה־ לפני י״י, והנה י״י עוב־ ו־וה גדולה טפ־ק ה־־ב ומשבר כלע־ב לפני י״י לא ב־וה י״י, ואה־ הרוח ־עיצ לא ב־עיצ י״י, ואה־ ה־עיצ איצ ולא באיש י״י, וארי האיש קול הטטרי רקה, והנה י״י עוב־, כוף הב־ כר טה ׳צאביפו מחזי־■ וכוהן אוה אהה אות בארה עיניין נו.לה אליו הריבוד באילו אוט־ נבל הה־ך ובכל העיניין ׳שהוא נגלה לעבדיו הנב־איב, דאיתי גב אני ובן דיב־ אלי ברזון. ו •ז) האנוש מאלוה יצדק ואב מעו־ציהו יטה־ גבר, פה־ ואב מעויצהו יטה־ גבר ולטה זה הב־רך צועק. (יה. יטו דן בעבדיו לא יאמין, הן בפנדלייא ישר מעלה ׳שאין יצי ה־ע ישולט בהב ואישה כח בהב לעמוד לפניו רא יאטין בהב ונב־איב בבי יוב מנהר הינוה וחוי־יב' ונ׳צרפיב בו. ובמלאכיו יישיב ההלה, אה הב פט״לייא ישל מעלה, וכפל טילהו, בל ישבן ואין בה בהב לעמוד בפני יצר ׳שאף חן •צובגי בהי חוטר היו. כתוחים ונרבאים. מבלי משים על לב לישוב לקונב, לנצח יאבדו. (פא) הלא גבע יתרם בב יטוהו ולא בחבטה, פת׳ סי ינוד להב וסי הוא אשר יצטער באברם, הלא דם עצמם גרמו לחם שנבע ונסה יתרם שאידיתם מהם בניהם ובנותיהם שאדם מניח אחריו. בב, פה׳ לעיניהם, ובימי שגרמו בעוונם, שכלה והעם בפניהם. ימותו ולא. בחכמה שלא נהנו לב לשוב קונם (צ״ל לקונם). יח־ם, פת׳ אחריתם כמו והניחו יתר□ לעולליהם, וכן יהי־ם אכלה אש, וכן ויהרו לתועיבה עשה. הומר. עצמם;ם י י. ו מ “ וח :ם ר ם אוו :י עיצ, ין לפ! ים וי באום חח :ם יח ובעוו: ־ אכלו כבגד "׳צ:׳ י, כעניין דימר , ח ו א ואררן משח יאמין אילו ו לא בעברי ו־ב אחר רם בי י לערב יוכחו, מבוקר