Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1856-01-01 · Heft 7 · p. Seite 271

Wisscnsäiasliiche Aufsätze. 271 מזה (נ׳ שצ״ל כי וה) לשון אלא הוא וכאילו אי־מ־ עמל ואון שאתה רואד, שהבריות עושין לבנים ואין מושיע לא על דינם אלא אהב לעמל יולד, וסח' אבידב פעל עמל זה שנפ־עים מבניו, ומסורת זד הסום בידך בכל מקום שת־אה עמל ואון פת׳ עון ופשע, נטו לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל ביש־אל, וכן למה ת־אוני (צ״ל ת.־אני) עמל ואון דדזבקוק, וכן הדה עמל הלה שיק־, וכן פש־ הב־ לעמל ■ולה, אדם לעמל ׳ולה, אדם ש נולה להטוא לעשיות הטא לפי שיצר הרע שולט בו הוא שחטא ובעון זה בניו לוקים. י ובני השף שביתו ערר*, .פת' ואפי' השייהיב שמנביהיב לעוף מעל הא־ץ -ללוט לביצור! ענל ריקב^ריו 1'י!יס״*י^ רכ1ך "צר־ב^יווז חוטאין ב־יות הללו מיומנים לעשיות שליחותו של הקבור ולים־ע מהם, הכת' מזי רעב ולה ומי ־שיף וקטב מרי־י ושן בהמות אשלח בם. (ח) ואולם אני אד־ש■ אל אל, פת׳ כל .צעקיתיך ותלונוחיך ׳מאתה קו־א תני־ אחה מידת ללרץ איגב אלא כרי לריכ^יס לפני דיבוקוב כ״צב "צאמר לסעלר׳ כי י!אןיל יה־ג כעס ופותה המיה קנאה, ואולם, אכל אילו פגעה בי מיהת הדין כדרך שפנעה בך אני הייתי דו־ימי אל אל, ואל אלהים הייתי’משים דברתי ׳-מהוא. (ט. יא. יב) עושה ,־.דולות עד אין הק־ עה שאין ב־יה יכולה להקו־ אותם, ה־י לך אחת סן הגדולות והנפלאות שהוא עושה שנותן מטר על פני ארץ כדי שתתן הא־*׳ן את יכולה ושולח מים על פני הוצות, להשקות כל א־ץ וא־ץ ונתינת מטר זה כדי רימיב ■מפלים לט־ום, שהיו האביונים כנועים כפני ־עימירים בימני בצ־ות מת־וממים על ידי מט־. קוה־ים הוא האדם אשר דייך השיכים ואין נוגה לו מפני דוחק, כעיני־ן שיי׳ קוד־ הילכתי בהמה, ובן יממש וירה קדרו וכוכבים אספו נגדם, ונם גדולה ופליאה עושה כדי לשוט •«•חייייל י^ח־וי■ ׳ייחייז- י!.ה״"רה ׳ידיהייי ל—"יי■ יייי ויאי״וו מידי■ לרידח I«• > m * 0m י י■* m* ׳*■ dWW | 1 1 *m n » m •»>>« f m l«r ' ä 1 \*m » »W i ן 1 t r ן שהק״בה מתעמץ (צ״ל מתאמץ) ועוימה כמה נפלאות כדי ל־צום שפלים בט־ום, לפי ׳מרצונו לרומם אה ב־יותיו ולא להכניעם אף אתה אילסלי ■מחטאת לא היה משפיל אותך ועוונותיך גרמו להימפלה זאת. (יג) לובה חכמים בע־מם יגם מקרא זה מן הגדולות והנפלאות שהוא עושה שילכד חכמים בע־מם שאילו היו עומרים על ירי הב־ אח־ עדיין היה דבר ו¬ פליאה גדולה שמיס־ מהימנות ערומים על אחת כמה וכמה עכשיו שפליאח זו כפולה ומכופלת עד אין חקר ועד אין מסס־ שמכשיל חכמים• בע־מם וב־׳מת זו טמנו נלכדה רגלם. ועצת נפתלים שחשכו לשעבד נטהרה, פת׳ נבכלה שחוזרים ואום־ים ככלים היינו כאין לכ שכן דימיין (צ״ל דימינו) לעשות שאילו לא הישכנו כך לעשות לא היה לנו דה למוקש, כל אדם שממהר לעשות דבר הוא ככלות, לפיכך קורא לימד־ סכל. נפתלים, עקשים, המעקשיים אורה וחב, והוא כמו דוה עקש ופתלתל. (יד) יומם יפגשו הושך, פת׳ עיצה שהיא ברורה להם שהיא מאי־ה להם ביום היא מחשיכה להם ואותה מחשבה גורמת להם• שיפגשו חושך. ועיצה שהם סבורים, שתאיר להם בצהרים היא החשיך להם, וימששו כאשר ימשש האדם באישון לילה ואפילת, ועל ידי גדולות ונפלאות דיללו, (טו. טז) מושיע חרב מפיהם וסיד חזק אביון, מקרא זה מפריט מאי זה חרב הוא מושיע אח האביון, מפיהם