Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1856-01-01 · Heft 7 · p. Seite 256

4 Lalonwn Molcl^o und David Röubcni. 256 t in dem 5cnt'fcim'i('cu binzn, er bat*c noch mehr Verfolgungen und Lrbitane von Juden erlitten, als er l׳eschriel׳en, er!volle jedoch die Namen und Uiulnuen seiner Feinde au? Schonung nid't nennen, (yr envarte die ,{eit, in welcher Wett an ihm Wunder tlnut werde: ״denn e? sei gerade jetzt die Zeit der Gnade und der Viel'e". (yr entwickelt diese? babbaltstisisi, indem die acht und zwanzig Zeiten der (yrniedrigung und isr Hebung Israels, welche »ach seiner Ansicht in den vierzehn Gegensätzen des Kobel et <8, 2 lßl angedeutet seien, bereits abgelaufcn sind. Unter den von ihm gedeutete» Gegensätzen sind einige, die uns Aufschluß über Molcho's (yrllärungsweise geben. Gs ist eilte Zeit zu hüten, bezieht sich auf die gewissenhaste Beobachtung des (Gesetzes, welches Israel trotz der Versolgnngen und des Märtvrerthnms wahrend des römische» lsrils erhalten und mebt der Vergessenheit preisgegeben bat; und es ist eine Zeit zu tu Wegwerfen, darunter ist das scheinbare Ausgeben des Iudentbnms zu versieben, zu welchen! das grenzenlot'e lbeid der Juden in Spanien und Portugal sie geztvungen hat. <ys ist eine Zeit zum Zerreißen, has gilt von der Thora, die gewissermaßen zerrissen wurde, als sie.zuerst ins Griechische und dann in andere fremde Sprachen übersetzt wurde, sie wurde gemißbrancht, und gleichsant als 'Waffe gegen das Indentknm gebraucht'). Gs ist eine Zeit zum 'Nähen, bedeutet Ab׳las' i^ukelos') Uebertritt zum Iudenthnm, der durch seine treue Uebersejznng die Schäden wieder ansgebessert hat. veraschet"״ orte, um eine Parallele au* Mel che'S י!!■' ־Ich ci tue biev Mc (! עת רקי־וע: אותם -עשו עומד ק יעז התודה והעתיקיהז 1:מד. 1שינות :daran zu knüpfen luofülnlicher spricht cv^ .והוציא־ה '1מינות ועי זד. נאמר אי תראוני שאני שהרחורת ונו׳ ועור קשה מכי1: .sich darüber in dem genannten kabbalislischeu Werke auo שמעתיקים (האומות) מתורתנו הקדושה וממגד. מפרשים ומביאים ד אלת להחזיק דתיהם השקיניית זנימיםיהן המזויפות :1העמידם. 1פי ישר.ם בדו מגבם הדתות ההם ואין 1הם שורים ועקר עיי מה ,זב וגם משנים ומוסיפים ו ת ולאונים שסך שימעות פסוקי התירה הכחשה י•»**«*«■ «!««,» (.w? X בדברי תורה ־ זהירים פנים 1העמיד כינת: מה כי שעונותינו גרמו שיתפ״ישי שם קודש ב לש" ן זיוף וכזב וטומאה אישר הם רשיינית הגיים יונית ועד^^ן* זה *שאמר שילמה המלך שיהודה אני ונאוה יכו' — לכן האומות שמיני נוטרד. את הכרמים סירש שפי־שז והעתיק; ממנו דבו־־ים 1העמיד :1קיים דתיהם המזוינות ורקחי שרשם זעקדם מן התורה (£.!tu ff.), *parallelen zwischen einigen («et,rufen im Sendschreiben und rev Deraschet des Sepber ba-Metbar gibt es nichi wenige. Sie beweisen, das, beide r-en demselben Verfasser stammen, und folglich das, das Sendschreiben mit de» darin erzäbtken L batsachen echt ist, sis isk daher lächerlich, wenn einige Geschichtsforscher Molcho's Ausirete» bezweifeln und die Relationen über ihn in das Reich der Fabeln verweisen. Die Specialien im Send-