Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1856-01-01 · Heft 7 · p. Seite 244

2-ü Salomo» Molcho und David!)iöubcm. uid't batten, ihnen (vifiänm^eu über einige Bibelverse oder Ans« sprnclw der Weisen nach dem mal,re>1 Sinn" *1! geben. Ter wahre Tin» der Schrift war ibm und seinen ^reiliiden die kabbalistische Deutelei. Im Eingang zu dieser Erklärutig oder diesen ״Deras,chot"!lagt Salomo» Molcho über die llnznlänglichtcit seines Wisseno und »totivirt es durch seine Ingendgesebichte, indem er in seiner Jugend der Vchvc fern gebliebeil und unter Ebristen erzogen war"». '.'ln! Schlußworte vre ist er (Morr, der seine li>>- wisset,beit belohnt und ibm die (Geheimnisse höherer Weisheit geossenbart. Messianische Deutungen, namentlich das Bcrbälims; vom Messias aus dem Stamme Ephraim'» zu dem aus dein Hanse David, sind in diesem Werte mit vieler Borliebe behandelt. Molcho erwartete, noch vor dem Schlüsse des sechsten Jahrtausends der Welt werde der Borlänfer des Messias plötzlich auftreten. Eigentbnmlieb ist bei ihm die Ansicht, das; der Elias i»!Kein erscheinen werde; er beweist dieses ans einer altern Hagadastelle, in welcher Edom lbagadiseb als :tz'oil! und Ehriftenthum genommen) und Bet-E)»berin mit dem Ende der Veibeit Israels in Zusam- Uten bang gebracht werden. Tie (^espalteuheit Italiens in viele kleine Inrftentbümer gaben ibm einen Anhaltspunkt, die Hagada von Bet-E)nl׳erin lVand vieler Herrscher» ans diese Weise zu er« klaren ׳>. Durch eitle Spielerei mit Iablen und Buchstaben deutet er geheimnisivoll an, das; Elias mir Ablaus des dritten Iabrhunderts des sechsten Jahrtausends (1.V10) erscheinen »verdeDieser *J> In Nt WniÜcrNumT 0י1ו<,*111<י Dev rerafeftot 00 m Jahre I/O! fohlt ein Passus in der Vorrede, Nr sich in der 3aloniciuev Sluoflahe findet. Hintci* ני עז:יהי י,״טוני מדסתפח נ;היד. דיי der 3a|3: וגתגדיתי בין דג בייט* 1) Vgl. darüber die vortreffliche Abhandlung des!>0. Beer in der Zeitschrifl der morgenländischen Gesellschaft I<S.רr> L. 71»I ff. 2) •Zci'her da - D.^esoar S. 21:1. .ע א דהו עתיר להתגרות בעיר רומי נביא יאיר בבר. שאבדן דיר נבר רש אבניי - עד איבר אבא אי ארוני •בעירה זו ביה גיברץ - וביד "אמי ביר. גלברין איו השררות שיש באישייא ייונבלדיא שבא יו נ אבי יישון ש ר רו ה ויא מ “דבלה נבז ויגיציאה אנקינה פיכה פיורעצה ורביב נאת וכאלו "ב דבוי*. בארץ אדיב:יא. 3) 30 verstehe ich die mysteriös gehaltene Stelle von den ״Nunnin" das. S. 21:1, worüber eine eigene Abhandlung in Umlauf war (vgl. Meoract Olam S. 20a: וראיתי קינטדיס. בענין הנוגיך שבפרשה בהעיוהך). Die sechs anomalen Nun in der heiligen Schrift, ihrem Iablenwerth nach zusammenaddirt 30l) und zur Zahl .־»ono der Welt vinzugezählr, gibt das Jahr r>300 1540. ואס תדע לצרף הגוגין ההן חוץ ימקומן אות נ שבידי בגסזע ואותן שהן בבג הסערה ואותן שבהיין וקץ היבין תדע בבה חשבון יהיה נוסף ער ה׳ איפים - ואין די רשית לגרות דחהוס אבי קרובה י ישועתנו יבא ויגדר. דכי2 במהרה בימינו והמעביר דחשבין בתיך הקונטרס חזה יאמר ע;יו מד. שאבר דניאל והטשבי^יס יבינו.