Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1856-01-01 · Heft 6 · p. Seite 226

226 Wissenschaftliche Aussätze. אסר ערום יצאתי מבטן אט־ וע־ום א׳צוב ׳צמר, כאילו או׳.כל מר ש׳ניטל מסגי לא משלי הפסדתי, ולא משלי הומת א־׳צ ׳צה־י כ׳ציצאתי מבטן אמי לא רנאתי עמי לא ממון ולא כנים ובנורת אלא אלהיס רוא יתנם לי כשם שאט' רוד ני ממך רכל, ואב ר! א הו־ ולקרב מר א. בא. להתרעם על מדר וו נש־צר נתיב ונש־צר לקרב ירי שב י״י מבורך שגהגב, ורודאר ותשתהויר לשמו שלקרב, כעיניין שגא' למעלר ויקד ארצר וישתהו, ורשתרואח דו על הלקיחה קיבל אח הדין מארבה. וע־וב אשוב שמר אינו או׳ שישוב בבטן אמו אלא אשוב למקוב אש־ א׳צוב ׳צמר, ור פיצוטו לפי עיגיינו, ור׳ מג׳ חלבו זצ״ל פתר אב כ׳צם שיצאתי מבטן אמי ערוב בלא הטא, הייתי שב למקום אשר אשוב שמר ריא ראדמר אש־ לוקרתי מיצי־ ערוב בלא חטא אץ לי לשית לב על צאן ובקר וגמלים ועל בנים ובנות ׳צי״י :תן וי״י לקח אלא מר יתאונן אוהו האיש על רטאיו •צע־וב יצאתי מבטן אמי בלא חטא ומחר הוא נקב־ ועוונותיו על עצמותיו. (נב) הפלה בל׳צטימייא בל״ע כסו ובנביאי שומרון ־איתי תפלה והוא לשון דיבה מלמדך שעמד בניסיונו. (ס) (ב) אי מזר תבוא, אי זר מקים שתוכל לומד בו מלה מקוב אני בא. (ו.) מחזיק אוחז, ובמקומות הרבה הוא לשון אחיזה, כסו וישלח ידו וירוק בו, ׳צפת' ויאחז בו, וכן מהזיק באזני כלב. לבלעו לשון השהתה, כמו בלע י״י ולא המל, וכן כי אמר איש וכי יבולע שפתרו כי ישחית. (ד) עור בער עוד אבי כנגד אב־ דרך ארם כשיראה הרב באה על ראשו, יגן בזרועו בפניו וכל שכן כל אשר לאיש בממון יתן בער נפשו, בפני גפשו לטגן. (ח) להתגרד, גרטיר בלע׳ ולשון משנה הוא גרדו והעמידו על גלרו. והוא יושב בתוך ראפ־, יושב היה לא־ץ מפני אבילותו שריה מתאבל על בניו, ובתב לך מקרא זר שלא תתמה כשאתה קורא בעיניין וישבו אתו לא־׳ן ותאט־ היכן לימדנו שאיוב ריר יושב לארץ. וי) גם אח הטוב נקבל, פח׳ גם את רטוב עתידים אנו לקבל, כשם שקיבלנו אח הרעה, וכן ירמיה הוא א׳ כי אם הוגר וריחם, ומיכן ואילך את הרעה לא נקבל. בכל זאת אף כשנגע אל עצמי ואל בשרו לא חטא איוב. (יא) ויועדו יחדו לבוא לנוד לו על ח־ער הבאר עליו ולנחמו פח׳ וגב באו על דעת כן לנחמו, כסבורין חיו שלא לקר כל כך בגופו ומבקשים לנחמו ולומר לו, אם ממון איבדת יש לי״י לתת לך הרבה מזה, ואם בניך מתו שב־ פ־י בטן. וישיב זריסיבך והרבך ואל תשח לבך לרב אבל כשנכנסו וראוהו מוכר בחולי שאין אדם יבול להתרפות בכיוצא בו ומראהו לא מראה בע־ניין שמספר והולך, (יב) וישאו (את) עיניהם מרחוק ולא הכירוהו אותר שער וייצאו קולם ויבכו ויקרעו איש מעילו ויזרקו עפר על ראשיהם כדי שתעל שועתם אל ראלהיס השמיטה. (י״ג) ואין דובר אליו דבר למר כי ראו כי גדול רבאב מאד, בנוהג שבעולם סי שטבעה ספינתו בים ובניו גוהרים באים אוהביו לנחמו ואומרים לו אם טמון הפסדת התנחם בבניך הנותרים או אם מתו גם בניו ורק גופו נשאר עליו בריא מנחמים אותו ואומרים לו התנחם בך שהדי הרבה ראינו בגי אדם