Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1856-01-01 · Heft 6 · p. Seite 225

225 .Aussitze ׳,,Wissenschaftlich עולמו עש פמיליא שלו, ויבא גב אח (ט״ס) ה׳צטן בהבם לפי שאילו ב־.י האלהיב הנזכרים בעיניי,* היו הניב את העולם לפניו לזכות, בא השטן בתוכם להטות את העולש לכף הוכה, שאין לך בית דין לא בפמיליא שלמעלה ולא בפמיליא שלמטה אלא אם כן יש בהן הנין לזכות ויש בהן הנין להובה, ואף כאן בני האלהיב עומדים לפניו ודנין לזכות והשטן בא בתוכם לדון •לחובה. (ד) מאין תבוא, כאילו אמי כלום עשית אח שלך, שאתה יו־ד ומסית, עולה ומקטרג המצאת איש לקטרג עליו. ויען השטן את י״י משוט בארץ ומהההלך בה, אל תאמר ארב אתר מאלף מצאתי לקטרג עליו אלא שטתי בכל העולם והתהלכתי בכי‘ הארצות ואין לך אדם שאין פיטקו בירי להעיר עליו והיקבה שאין הפץ במות הרשע ורואה און וכאילו אינו וכובש עין מבריותיו השיבו (ה) השמת לבך אל עברי איוב וכיוצא בו, (ט) הה נם ירא איוב את אלהים כאילו אמר אף על איוב יש לי חשובה עליו בשם שמפ-־ש והולך, ההנש ירא איוב אלה־ם (י) הלוא אהה שכה בעדו הגנת כנגדו כמחיצה זו, כמו הסר מסוכתו, מחיצתו, וכל בער האמור בלשון עברית אינו אלא כנגדו ובפניו כמי וסגרת הדלת בערך ובעד בנייך וכן י״י מנן בעדי. מעשה ידיו ברכת זה עבורה האדמה כעיניין שני באספך את מעשיך מן השידה וכן ששת ימים תעשה מעשיך .וביוש השביעי תשבות בה־־יש ובקציר חשבות, וכן יפתח י״י לך את אוצרו הטוב את השמים לחת מטר א־צך בעתו ולב־־ את כל מעשה ידיך. ומקנהו פרץ בארץ פתי פ־ד. ורבה באייץ כמו ופרצת ימה וקדמה, וכן וים.־ץ האיש מאר מאד ויחי לו צאן רבות. (יא) ואולם כמו ואבל, יצלח נא ירך אם לא הראה שבפניך יברכך, יברכך כינוי מילה. (יב) ויצא השטן מאת (צ״ל מעם) פני י״י. לעשות שליחותו. (יג) ויהי היום ובניו ובנותיו אוכלים ושותים יין תכיר אה (ט״ס) המקרא אה אכילתם ומשתה שלהם, בבית אחיהם הבכור לפי ששם היהה מיתתם שני ויפול על הנערים וימותו, ועל כן גילה האכילה תהילה. (יד) ומלאך בא שליח. הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם, פתי אצל הבק־ היו האתונות רועות אצלם, שלא במקום החרישה, והו פשוטו ומדרשו שגור׳ בפי הכול. (טו) ותפול שבא, נפלה מלכת שבא עליהם ותקחם _מו ויבא יהושע וכל עם המלחמה עסו עליהם על מי מרום פתאום ויפלו בהם. לברי להגיד לך לבדי נמלטתי ובאתי להגיר לך. (טי) עוד זה מדבר בעוד שזה מדבר, כמו עד שהמלך במסיבו. באה מעבר המדבר, שאין לך רוח חזקה אלא דוה הבא מעבר המדבר לפי שאינו מנותק בבתים ולא משובר בחומות. וכל זה היה השמן עושה נכנס בלב מלכת שבא ונותן בלבה לצבוא על איוב ולבוז בקרו וצאנו, הוזר ונכנס בלב ביצרים ונותן בלבם שיתפשטו על הגמלים ויקהוב ואה הנערים יכו לפי הרב, ומשאיר אחד בהם להגיד, חוזר וגעשה הוא עצמו אש בוערה ובוער בצאן ובנערים ותאכלם, והוא עצמו מתהפך בתחבולתו ונעשה רוח מסיבית ומפיל הבית על בניו ועל בנותיו, ובכולן לא קרע את מעילו כי אם על שטועה זו, שאין קורעין אלא על המת. (כ) ויגז את ראשו תלש בשערו, כמו גזי נזרך מתרג׳ תלשי וכן ממעי אמי גווי אחה מושכי מבטן אמי, צידק מידת הדין עליו והודה. (כא) ויאמר פתי כי