Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1856-01-01 · Heft 2 · p. Seite 60

60 Wissenschaftliche Aussatze. kabbalistischen Welten אבי״ע, statt der von den Philosophen angenommenen drei Welten. Auch die Dinge alle werden unter vier Klassen wiesen: אמרו כביכול* אץ הק״בה;משד! דבר עד שמסתכל* בפמליה. שלמעלה, ואתמה אמרם מסתכל, כי בזה הלשון בעצמו יאמר אפלטון שהשם יעיין בעולם השכלים וישפיע מבינו המציאות (More II, 6). — Eben so zeigt auch Maimuni, daß die py.thagvräische Lehr- Meinung von der Sphärenmusik auch im Talmud zu finden ist: וסיעת פיטאגורוס כלה האמין שיש להם קולות ערבים כנגיגי המוסיקא ... וזה הדעת מפורסם באומתינו ל׳ כ, הי* א 1) תראה החכמים יתארו גודל קול השמש בעת מרמתה כל מם בגלגל. c. 8). — DukcS (Orient 1848, L. B. Nr. -49) weist Anklänge der pvthag. Zahlen lehre im Midrasch nach, z. B. Jalkut Thillim c. 727 העולם הזה ב״ה נברא. העולם הבא נברא ביו״ד.— Auch die Idee der Welrseele scheint den Weisen des Talmuds nicht fremd geblieben zu sein, freilich ferne von jedem pa nth eisti sehen Sinne, den heidnische Philosophen damit verbunden, waö übrigens auch bei vielen Putbagoräern und vorzüglich bei Plato noch immer fraglich bleibt. Derselbe TimaoS. der die Welt ein lebendiges Wesen (&30v) und ein beseeltes, mit Verstand begabtes Ganzes nennt (xdXetov kpPv/vv xe xal Xoytxov), spricht in einer sehr schönen Stelle von einem Schöpfer oder Bildner und Vater des Weltalls (-70׳- pkv odv tco״y)xtjv xa\ Tcaxepa xouxou xod rcavro; eupetv xe £pyov, xal eopcVra ei; ~dvxa; a5uvaxov Xeye׳׳^. Tim cd. Bip. p. 303). JedensatlS aber ward von den Meisten unter der Idee der Weltseele ein Begriff gedacht, der mir den Anschauungen der Nabbinen und mit den Anschauungen des Judenthums überhaupt sich durchaus nicht vereinen läßt. Wir erinnern z. B. an Seneca, der (in seinen Briefen I, I, 05) sagt: Universa ex materia ct dco constant. Quem in hoc mundo locum deus obtinet, hunc in homine animus. Quod cst illi materia, id nobis corpus est. Wer aber z. Bbei Diogenes v. L. (VII, I, 70) die Stelle liest: xov xoapov 01xefa^at xaxd vouv xa\ 7ep5vot«v, arcav aixoO pipo$ S'.k-xovx0$ xoO vov, xavLXLp ׳׳V *opwv xtj5 *pvirj; — der denkt unwillkürlich an die bekannte Stelle (Berachot 10a. vgl. auch Jalkut Thil. c. 837): הני ה' ברבי נפשי בנגר מי אמרן דוד? ל״א אלא בנגד הקב״ה וכנגד הנשמה. מה הקב״ה מי* א בל העולם אף נשמה מלאה כל הגוף .... מה דיקב״ה יושב בחדרי הדרים אף גשמה יושבת בהדרי חדרים. — Der berühmte Kabbalist N. Mc'r'r b. G'ubbai, der selber Gott die Weltseele nennt (והמנהיג ההוא הוא נשמת העולם וצורתו תמקיימו — Derech Emuna cd. Berlin p. 1b), schreibt Folgendes über die angeführte Talmudstelle: אמדו מד. הנפש טהורה בן״ הקב"ד. טהור, לפי שאולי בדמיון זח יחשב חלילת שכמו שהנפש יגבילד, הגוף .... לוד. הבדילו ביניהם ואמרו שהוא למעלה מעולמו ולא יגבילוהו שום דבר ולא שום מצבאות כי הוא בתכלית י .הטהרה והנקיות מכל גשם— Für wen es übrigens noch eines Beweises nöthig haben sollte, wie fern die Altrabbinen dem Pantheismus standen, der lese hierüber More I, 70. — Wir führen hier nur gelegentlich noch eine merkwürdige Stelle aus dem kabbalistischen Werke שומר אמונים (II, 46) an, wo über צמצום אץ סוף״" ungefähr Folgendes gesagt wird: .אץ ראוי להאמינו בפשוטו כמו שהוא כתוב בבל ספרי המקובלים, בלומר שקודם הבריאה היד. האץ סוף ממלא כל המקום, עד שלא היד. מקום פנוי לברוא העולמות, לאז צמצם האין סוף את עצמו ופינה מקום באמציעותו והוא נשאר סביב סביב מקיף המקום הפנוי ההוא אשר בו העמיד בריותיו אשר ברא. Zum Schlüsse dieser Anmerkung gestatten wir uns noch eine Conjectur, die, wenn sie richtig ist, ein großes Zeugniß für die Bekanntschaft der Altrabbinen mit griechischen Philosophemen abgeben dürste. Die merkwürdige und höchst son-