Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1854-01-01 · Heft 10 · p. Seite 383

383 Wissenschaftliche Aussätze. 381 .363) דבה אשתמלית נביוחה רשמויל). Diese Parallele spricht so deutlich sowohl für das höhere Alter hagadischer Auslegungen, als für die Abhängigkeit Ephräms von den Hagadisten, daß kein Wort mehr hierüber nöth-ig ist. 18) Die talmudische Ueberlieserung hält den assyrischen Feldherrn Rabsake, der in einer Art Trotz seine Lästerungen gerade in hebräischer Sprache äußerte, für einen zum Heidenthum abgefallenen Juden; sonst würden die anwesenden Juden wegen seiner gotteslästerlichen Reden nicht ihre Kleider zerrissen haben, indem dieses mrr bei Blasphemien aus dem Munde eines Juden zu geschehen habe. השומע. אזכרה מפי נכרי אינו חייב ילקרוע ואם תאמר רבשקו־ז ישראל מומר היה (Synhedrin 60a). Diese Auffassung hat auch Ephräm: הו דין הנה (רבשקא) דמלל יהודאית או מן בני עמא הוא דקדמו אשתביו ומטול הו שטו רורבנא מלתהון עם דלה או מתורגטנא דסנחריב הוא (II 80). Hieronymus führt diese Ansicht geradezu im Namen jüdischer Erklärer an, und fügt etwas hinzu, was sich in der talmudischen und midraschischen Literatur nicht findet, daß Rabsake gar des Propheten Jesaias Sohn gewesen sein soll: Rabsacen autem. qui hebraea lingua locutus sit, filium Esaiae prophetae Judaei autumant, qui et ipse proditor fuerit (Comment. in Jesaiam zu 36. 12). 19) Das Factum, daß der babylonische König Merodach Baladan ohne weitere Veranlassung Boten und Geschenke dem wiedergmesenen König Hiskia gesendet hat, wird in der Hagada dadurch motivirt, daß er durch das dem jüdischen König widerfahrene Wunderzeichen, daß die Sonne um zwölf Stufen zurückging, aufmerksam gemacht worden sei und sich bewogen gefühlt habe^ einem solchen König zu huldigen: בעה ההיא שלח ברודך — משום כי חלה חזקיהו ויחזק שלח לו ספרים ומנחה? אין לדרש המופת אשר היה בארץ — אמר איכא גברא כי האי ולא יעינא לשמרי ליה שלמא וכד (Synhedrin 96 a. im Jalkut zu II. Könige Nr. 244 werden aus der Pefrkta einige Varianten zu dieser Stelle citirt). Bei Ephräm kommt diese Motivirung ebenfalls vor, daß der König Baladan deswegen Geschenke an den jüdischen König geschickt habe, weil er von den in Babylon anwesenden Juden erfahren, daß die wunderbare Erscheinung zu Gunsten Hiskia's geschehen sei: ממול שמשא דעל מגא הפך בעא הוא (בלדן) דנאלף ממול דלשמשא מגיר הוא ארבע זמנין. כד מסכא הוא תסגוד ברפשא חד וחזא והא שמשא במצעת שמיא בפלגו דיומא. — וכד שמע מן אנשין יודיא דממול עלתא דחוקיא הוו! — שדר הוא בלרן קורבנא ואיקרא לחזקיא (II 84). Ich zweifle indessen, ob diese Erklärung von Ephräm herrührt, denn zu der Parallelstelle in den Königen wird sie aus einer Scholie des Jacob Edessenus mit- 29*