Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1854-01-01 · Heft 10 · p. Seite 382

382 Wissenschaftliche Aufsätze. Syrus, der es eben so darstellt: Pinehas sprach zu ihnen: ״Gehet und saget ihnen, daß auch ich eintreten will". Als Simri das hörte, freute er sich und glaubte, die ganze Gemeinde begünstige die Buhlerin. Darauf durchbohrte sie Pinehas und trug sie auf seiner Schulter hinaus. Deswegen bekommt der Priester das Schulterstück und die Kinnlade (von jedem geschlachteten Vieh)": עולו ואמרו (Drp'D) אמר לחון לה דפגחם בעא דגעולי. וכד שמע זמרי חדי כד סבר לח כלה כנושתא ועל דקר אנץ ונפק כד טעין להון על כהפה. מסול הנא נסב כהנא כתפא 266) ו.פכא). Dieser symbolisirende Zug fehlt, wie man ohne Weiteres voraussetzen kann, in der hagadischen Literatur gewiß nicht, er bildet im Gegentheil eine der Deutungen, welche den Allegoristen (דורשי רשומות oder דורשי חמורות) zugeschrieben wird. Man gibt dem Priester das Armstück, weil Pinehas den Speer ergriffen und die Kinnbacken, weil er mit dem Munde gebetet: דורשי רשומות היו אומריס נותן לו ורוע החת היד וכן הוא אומר ויקח רומח בידו הלחיים תחת תפלה וכן הוא אומר ויעמד פנחס ויפלל (Siftt zu Deuteron. 18. 4. Cholin 1346). 16) Ephräm führt die Tradition an, welche durch das ganze talmudische Alterthum sich hindurch zieht, daß Haman von Amalek abstammte: המן שבא מחלציו של עמלק (Pesikta c. 12.), und hier scheint der syrische Kirchenvater allerdings unter אמרין die Juden verstanden zu haben. Die Worte lauten: אמרין גיר דר,מן מן גנסא דעמליקיא 314) איתוהי הןא וממול הרא צבא תתבע נקטחא מן כני גנסא דשאול). 17) Die nun folgende Parallele, die v. Leugerke auch bespricht, wird ebenfalls bestätigen, daß Hagada's, die nur in jünger« Midraschwerken Vorkommen, altern Ursprungs sind. In einem jungen unbekannten ״Midrasch", der im Jalkut citirt wird (zu Samuel I Nr. 134) wird bemerkt: Samuel habe Saul das Prognostikon gestellt, derjenige, der ihm sein Gewand zerreißen werde, werde sein Nachfolger sein; daher habe Saul geäußert, als David ihm den Zipfel seines Kleides abgerissen, er wisse, daß das Köuigthum auf ihn übergehen werde: אמר את n שאול ידעתי כי מלוך תמלוך מגא ידע? לפי שאמר לו שמואל קרע ממלכות ישראל אמר ליה שאול מי הוא וה? א״ל איני אומר לך אלא רמו אני רומז לך מי שהוא קורע אח מעילך עתיד ליטול מלכותך וכיון שקרע כנף בגדו ירע שאול. Fast wörtlich eben so Ephram: שאול — איך דאמרין — מטול דמחרעא הוה דמלכותא אשחקלי מנה ומן שיבחה בעא הוא מן שמויל למבדקו לה דלמן חשרוכי מלכותא. ואמר _לם .לה נביא בתר רצרא הו לפרידה. דלהו גברא תתיבלי מלכותא דנצרא לכנפה הפריסה דמלכא אכמא דהו שאול צריהי לפריסה דשמויל כר לם בחר יומחא הלין שאול האי (חזא?) באירה דרויד לכנפה דמרטוטה אשתודע רה,גא הו גברא