Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1851-11-01 · Heft 2 (November 1851) · p. [Seite]

76 Wissenschaftliche Aufsätze. bende לב lebte in Babylon und würde mit Recht zu vermuLhen sein, daß die babylonischen Gelehrten' hier den eigentlichen Hergang richtiger als die Palästiner gewußt; und dennoch hatsich oben das Gegentheil gezeigt! Es möge hier noch eine höchst bemerkenswerthe Verschiedenheit der Auffassung des b. T. und st T., aus die Nef. vor einigen Jahren aufmerksam gemacht wurde, hervorgehoben werden. B. Sucea 46 a. heißt cs: אמר רב יהורה אמר שמואל מצות לולב כל ז׳ ורי״בל אמר יום א׳ מצות לולב מכאן ואילך מצות וקניבם וכר ואף רב סבר כל ז׳ מצות לולב ראמר וכר המדליק נר של תנוכה צריך לברך• Offenbar ist hier der Sinn wie Naschi deutet: כל ז׳ וכר ובעיא ברכה mib מצות וקנים: לא בעיא ברכה• Dieses ergibt sich deutlich ans dem ואף רב סבר, wo als Beweis angeführt wird דאמר המדליק וכר צריך לברך, lind wie ebenfalls Raschi erklärt: דאמר רב בנר חנוכה דמדרבנן היא ובעיא ברכה הכא נמי לא שנא• Das כל שבעה And מצות וקנים beziehet sich also auf ולולב ob dieses an den cmdcrcn Tagen als eigentlich oder nur als מצות וקנים zu betrachten sei. Ganz anders der j. Talmnd! Er beziehet Sucea 3, 4 (7a) dieses מצות זקניכם auf die Formel — ברכה — selbst und hat: הכול מורין בי״ט ראשון שהוא אומר על נטילת לולב מה סליגין בשאר כל הימים ר' יוחנן אמר על נטילת לולבריב״ל אמר על מצות וקנים מה אמר רב בלולב מה אם הנובה שהיא מדבריהן הוא אומר על מצות נר הנובה לולב שהוא דבר תורה לא כל שכן. Also nicht ob לולב sei מצות זקניכם sonder» ob die Segcnsformel: ob man sprechcn soll על מצות וקניבם. Diesem gemäß führt auch der j. T. den Beweis aus רם vollständig an, nämlich die Formel der ברבת von תנובת, während der b. T. nach seiner Auffassung sich begnügt mit דאמר רב ובו' המדליק ובר צריך לברך, ohne hinzuzusügeu was diese ברבה sei.4) — Welche Auffassung die richtige ist kommt uns nicht zu entscheiden zu: aber wie befremdend, wenn der b. T. den j. T. gekannt, dieser jenem sogar schon in seiner heutigen Anordnung, wie Napoport meint, Vorgelegen! Wir wollen nun aber zu Stellen übergehen, die auf eine genaue Bekanntschaft des b. T. mit dem j. T. zu weisen scheincu, und sie einer strengen Prüfung unterziehen. B. Kidduschin 33!» heißt es: מאן דאמר לגנאי כראיתא. Dieses כראיתא beziehet sich aus j. Schckalim 5, 13; woselbst: מ״ד לגנאי המו שקיה והמו כרעיה המו 4) Der Ausgleich, den Korb an Ha«׳da Z. St. versucht ist nicht stichhaltig. Wir machen hier noch aufmerksam, das; Tosafot Sueca I. I. ans. eine Stelle aus den! st T. Der ach ot citirt, die sich im st T. Sueca 3, 4 ebenfalls findet. Vgl. oben S. 38 Anmerk.