Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1939-01-01 · Heft 1 (Januar 1939) · p. Seite 358

358 Jakot) Horovitz ringeren als R. Salomo ben Adereth und R. Mose ben Nachman Alfasi ähnlich verstanden wie R. Nissim — was übrigens Joel Sirkes a. a. O. nicht beachtet zu haben scheint —, so ist doch wieder Joseph Karo a. a. O. der gleichen Meinung wie Mordechai, wie er denn dessen Ausführungen bekräftigt und ergänzt. Ehe wir auf den Mischnakommentar z. St. eingehen, ist es nötig, die Stelle im Mischneh Thora einzusehen, auf die ja auch Derenbourg hinweist. Nachdem dort Halacha 8 feststellt, daß bei מיפשאובין beides, המשכה und רוב notwendig sei, lautet Halacha 9: הורו מקצת חכמי מערב ואמרו הואיל ואמרו חכמים שאובה שהמשיכוה כולה טהורה אץ »גו צריכים שיהיו שם רוב מים כשרין. וזה שהצריך רוב והמשכה דברי יחיד הן וכבר נדחו שהרי אמרו בסוף שאובה שהמשיכוה כולה טהורה. ולפי* דברי זה אם היה ממלא בכלי ושופך והמים נזחלין והולכין למקום אחר הרי זה מקוה בשר וכן כל אמבטי שבמרחצאות שלגו מקואות כשדין שהרי כל המים שבהם שאוב ונמשך הוא ומעולם לא ראינו מי שעשה מעשה בענין זה. Hier ist, was Derenbourg übersehen zu haben scheint, nicht mehr von einem, sondern von ״einigen maghrebinischen Gelehrten‘£ die Rede, deren Namen Joseph Karo z. St. nicht zu nennen weiß. Allerdings bleibt hier jede Polemik aus, geschweige denn, daß der heftige Yorwurf wiederholt würde, der im Mischnakommentar erhoben wird. Maimonides sagt hier nur, daß jene Auffassung zu unmögliehen Schlußfolgerungen führen würde und vor allem die Praxis gegen sie spricht. Es läßt sich schwer denken, daß Maimonides, der sich bereit finden ließ, mit vielen Schülern auf deren Wunsch immer wieder die Halachoth des Alfasi durchzunehmen (s. Kobez, ed. Lichtenberg, I, 25) und seinem Sohne den Rat gibt: ותתעסק על ת״ת בדרך האמת ולא תלמוד אלא הלכות הרב ז״ל בהעריכו אל החבור (a. a. 0.30b), der in der Einleitung zum Mischnakommentar Alfasi und Joseph ihn Migasch in begeisterten Worten preist und von den Halachoth des Alfasi sagt: ובאר שם כל הטענות אשר נמצאו ואשר היו לפניו בפסקיו ואין תפלה בהם אלא בהלכות מועטות לא יגיעו עד עשר בשום פגים, im Mischnakommentar in einer derartigen Weise von ihm sprechen soll? Sind auch aus den nicht einmal zehn Stellen, die ihm allenfalls eine Angriffsfläche zu bieten schienen, später dreißig geworden (תשובות הרמב״ם, ed. Alfred Freimann, S. 318f.), so verneigt sich doch auch der spätere Maimonides trotz aller gelegentlichen sachlichen Polemik (a. a. 0.,