Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1939-01-01 · Heft 1 (Januar 1939) · p. Seite 349

Ältere Tosafot aus Deutschland 349 Mainz aus dem Jahre 1220 finden14 — was wohl besagt, daß Meir ein älterer Bruder des Baruch war und als solcher bei der Unterschriftleistung vor ihm den Vorrang hatte — so ist es zweifellos, daß kein anderer als dieser B׳. Baruch b. Samuel aus Mainz, der Verfasser des ספר החכמה, ein Schüler des R. Moses b. Salomo ha- Kohen (Schülers des RT.) und ebenso des R. Juda b. Kalonymos aus Speier15 als Urheber der Tos. zu Sota anzusprechen ist. R. Juda aus Speier war wohl sein Hauptlehrer, und dieser ist mit *רבי in Tos. Sota gemeint; die *הוספות רבי sind also die Tos. des R. Juda zu Sota16, welche R. Juda in seinem יתו״א zitiert17. Tatsächlich finden sich drei Stellen, die in Tos. Sota im Namen des *רבי angeführt sind, in den י*תו״א des R. Juda. Gewiß hat R. Juda in diesem großen Werke bei Gelegenheit viel von dem, was er früher in seinen Tos. Sota sagte, wiederholt (übrigens mit Änderungen)18; der Verf. unserer Tos. wird das Material aber wohl direkt den Tos. seines Lehrers entnommen haben. Es handelt sich um folgende Stellen: האלות .1. Tos. 17a s. v תמיה רבי19 דהכאדריש ר7 מאיר ה״י דהאלות ובפ״ק דהוריות אמר ור' מאיר קהל הקהל לא דריש :20(1, 140b!) יאשיה יתו״א ... וכן ר׳ מאיר דדריש בסומה פ׳ היה מביא ההין דכתיב גבי אלות דסוטה ובהוריות פ״א קהל הקהל לא דריש 14 EG-A EM Eotenburg, ed. Prag, Ende; Germ. Jud. I, Breslau 1934, S. 202, Nr. 48. 15 Siehe zuletzt Aptowitzer 329 ,מבוא. E. Elieser aus Metz ist jedoch nach Aptowitzer kein Lehrer des Baruch gewesen. 16 Siehe auch ohen Anm. 6—8. 17 Siehe v. ומסקינין (סוטה ד' ע״ב) כל אחד ואחד בעצמו שיער והקשיתי בתוספו, :חנן בן פנחס בסוטה א״ב כל אדם שמקנא ונסתרת באיזה שי־עור נשער אם נכנסה לסתר אם לדברי המחמיר בשיעור שמא (1. זה מאותו שמאחר בעצמו ומנחתה כחולין לעזרה שמי שאומר כדי־ לגמוע שלש ביצים מה מיעוט (הממעט דסתירה כדי לגמוע ביצה אחת אינו שותה ותו לבן עזאי דמסקינין דסוד השם ליריאיו ועל ידי כך ידע למה היין שוה בשיעורן. 18 Vgl. יתו״א s. Y. בן כתבתי בתוספ' במם, ביצה וחוזר אני בי דטילתא דרב :מר זוטרא רבה יהודה וברייתא תרתי גיגהו ובו/ 19 So ed. Ven., ebenso noch ed. Ven. 17b s. v. ותמיה רבי :קודם, und 33b oben: תמיה רבי, das ebenso in den späteren Drucken, nach der gewöhnlichen Sprache anderer Tos. korrigiert wurde. Aber auch in späteren Drucken findet sich 16 תמיה רביh s. v. מביא und 34b s. v.;בי.־. 20 Ich zitiere nach Ms. Oxford, Opp. 329, und zwar nach einer Photo• graphie in der Sammlung Schocken.