Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1939-01-01 · Heft 1 (Januar 1939) · p. Seite 152

152 Michael Gruttmann anthropomorphistischer Texte von Jehuda ibn Koreisch gebraucht (vgl. Bacher, Die Bibelexegese Moses Maimunis1, S. 19, Anm. 4, Die exegetische Terminologie der jüdischen Traditionsliteratur I, Leipzig 1905, S. 98), also Ende des 9., Anfang des 10. Jahrhunderts. Zu vergleichen ist noch seine Bibelexegese der jüdischen Religionsphilosophen vorMaimuni2, S. 7 2, wo noch folgende genannt sind: Bachj a ibn Pakuda, Dunasch ibn Labrat, Jakob ben Nissim, Menachem b. Saruk und Jeh. Halevi. — Im erstgenannten Werk weist Bacher auch auf den wichtigen Midraschsammler Tobia b. Eliezer hin, der ungefähr ein Jahrhundert vor Maimonides in Lekach tob zu Gen 67 die genannte Wendung im Sinne der Religionsphilosophen gebraucht. Da Tob. b. EL als Vertreter rein talmudisch-rabbinischer Richtung gelten darf, so gewinnt für uns die Stelle eine besondere Bedeutung. Sie lautet: כי* בחמתי» דברה תודה כלשון בני אדם* כיי כיון שאדם הורם מלאכתו בידוע שהוא מתנחם כי עשאו! לכך נאמר כי נחמתי« אבל אין ניחום ואין חרטה לפגי הכבוד! שנא' (ש״א טו! כפס וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנהם. ־Dieser Text hat ganz das Aussehen eines Midrasch. Die Aus deutung ist eine zwangsläufige Folge der Gegenüberstellung mit Reue“״ einem anderen Bibeltext, der von Gott jeden Begriff der fernhält. Und dennoch hat hier Tob. b. El. keinen alten Midrasch zum Ausgangspunkt genommen. Die Hauptstelle, die Bachers Aufmerksamkeit entgangen zu sein scheint, ist vielmehr Lekach tob ותמונה אינכם רואים« הוא שאמר ישעיה הנביא (מ* כד!) ואל :zu Dt 415. Sie lautet מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש« ואו׳(שם יח) ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו... ואל יתמה אדם על ההיכלות דר' ישמעאל ועל דברי ר׳ עקיבא אשר דיברו בספר הישר במעשה מרכבה כי כולם נכוחים למבין כי כחות וגבורות בורא הכל המה. מצוי* ולא כמציאות שום דבר; קרוב* ולא כקריבת שום דבר בעולם. ראשון עד אין חקר!■ קדמון עד לא תכלית, את אחרונים עד אין סוף!. ומי יכול לדבר על הנביאים אשר אמרו(ישע׳ ו. א) ואראה את ה/ (שם נה* ו) דרשו את ה׳ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב. (שה״ש ה׳ יא) ראשו כתם פז. <זכר׳ יד! ד) ועמדו רגליו ביום ההוא. (דבר׳ יא יב) עיני ה׳. (ירמ, יב* ז) נתתי את ידידות נפשי. וכיוצא באלה לאין סוף. אלא דברה תורה כלשון בגי אדם. וכן הנביאים אחרי התורה. והכתובים אחרי הנביאים. וחכמים אחריהם. הכל דרך אהד להם ובינה בדבר וצריך שום שכל ופו/ 1 Jahresbericht der Landesrabbinerschule zu Budapest (1895—1896) ebd, 1896, 2 Jahresbericht ebd. (1891—1892), Budapest 1892.