Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1939-01-01 · Heft 1 (Januar 1939) · p. Seite 104

104 Harry Torczyner sprach, der selbst offenbar aus der Deutung von מנצפך als מן צפך ״von deinem Späher" entstanden ist (s. weiter), darf nach dem babylonischen Talmud aber nicht wörtlich genommen werden. Die Späher — nach ihm offenbar die Propheten — können die Doppelbuchstaben oder ihren Gebrauch doch nicht etwa erst erfunden oder festgesetzt haben! Die Buchstabenformen und ihr Gebrauch sind uralt und so bereits von Mose festgelegt. Nein, die Zofim haben den alten Gebrauch, der in Vergessenheit geraten war, nur wiederhergestellt. Eine andere, anscheinend davon sehr verschiedene Auffassung bietet der jerusalemische Talmud. Dort heißt es im Verlauf der ausführlichen Diskussion über die hebräische Schrift Megilla I, 9 p. 71 d folgendermaßen: ,,Im Namen von R. Mat ja ben Rarasch haben sie gesagt: מגצפך ist eine Vorschrift an Mosche vom Sinai. Was ist מגצפך? R. Jirmeja im Namen von Schemuel bar R. Jizhak (sagt): was dir die Zofim eingerichtet haben. (Die Fortsetzung aramäisch:) Wer sind jene Zofim? Es geschah am Tag eines Unwetters, daß die Weisen nicht ins Lehrhaus kamen, da kamen die Kinder zusammen und sprachen: Kommet, laßt uns ein Lehrhaus errichten, das niemals feiert. Sie sagten ferner: Was ist, daß geschrieben wird Mem—Mem, Nun—Nun, Zade—Zade, Pe—Pe, Kaf—Kaf? Vom Ausspruch (hebr. maamar) zum Ausspruch, vom Bewährten (neeman) zum Bewährten, vom Gerechten (zaddik) zum Gerechten, vom Mund (pe) zum Mund, von der Hand (kaf) des Heiligen, gelobt sei er, zur Hand Mosches. Und es endeten jene als Weise und wurden alle große Männer. Man sagt, daß R. Elieser und R. Jehosehua zu ihnen gehört haben4." Und analog dazu lautet die Darstellung in Bereschit rabba I, 155. 4 משם ר' מתיה בן חרש אמרו מנצפ״ך הלכה למשה מסיגי מהו מגצפ״ך ר׳ ירמיה בשם ר׳ שמואל בר יצחק מה שהתקינו לך הצופים מאן אינון אילין צופין מעשת ביום סגריר שלא נכנסו חכמים לבית הועד ונכנסו התינוקות אמרין איתון נעביד בית וועדא דלא יבמל אמרין מהו דין דכתיב מ״ם מ״ם נוץ נד׳ן צד״י צד״י פ״ה פ״ה כ״ף כ״ף ממאמר למאמר מנאמן לנאמן מצדיק לצדיק מפה לפה מכף ידו של הקב״ה לכף ידו של משה וסיימו אותן חכמים ועמדו כולן בגי אדם גדולים אמרין ר׳ ליעזר ור׳ יהושע הוון מינהון. 5 א״ר סימון בשם ריב״ל מנצפ״ך צופים אמרום הלכה למשה מסיגי. רבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא אמר מה שהתקינו הצופים, מעשה היה ביום סגריר ולא נכנסו חכמים לבית תועד. והיו שם תינוקות, ואמרו