Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1934-01-01 · Heft 1 · p. Seite 100

100 J. N. Epstein Unsere Mi. bestehe also aus mindestens drei Quellen : (תלתא תנא־) .1 'זמן עצי כהדס והעם בתשעה <כבאב>. .2 באחד בניסן בני ארח בן יהודה. בעשרים בתמוז בני יוד בן ייהודה. בחמשת באב בני פרעוש בן ■ יהודה. בשבעה בו בד יונדב בן רכב* 1. בעשרה בו בני סכאה בן בנימין. בחמשה עשר בו בני זתוא בן יהודה. ועמהם כהדס ולויים2 ובל מי שטעה (ב)שבטו. ובני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות. .3 בעשרים בו בד פחת מואב בן יהודה. בעשרים באלול בד עדין בן יהודה. באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה. Die erste Quelle hatte sicher den 9., wohl aber auch den 15. Ab genannt (etwa: [בתשעה [באב ובחמשה עשר בו). . Nachdem aber diese Quelle mit der nächsten vereinigt wurde, ist aus dieser das באב annulliert worden, so daß man בתשעה nunmehr als בתשעה פרקים, oder זמנים, erklären könnte. Die zweite Quelle kennt den 9. Ab überhaupt nicht, nennt an dessen Stelle den 10. Ab. Es ist eine Liste von Holzopfernden und — Erstlingsbringenden. Denn Holzopfer und Erstlinge stehen im engen Zusammenhänge3; sie stehen dicht nebeneinander nicht nur in Neh. X 35-—36, sondern auch in Tos. Bikk. II 9, eine Tosefta, welche eine gemeinsame Behandlung von Erstlingen und Holzopfer in einer ihr vorgelegenen Mi. voraussetzt. Ganz besonders aber geht der enge Zusammenhang beider hervor aus der Fastenrolle V: כל אינש דיהוי עלוהי אעין או ב כ ודין (j. Meg. I 70c, Pes. IV 30c und Chag. II 78a: להן כל), denn dieses gehört zweifellos zur Rolle, nur wurde der Zusammenhang durch das Scholion unterbrochen und es in diesem verarbeitet. statt בת מש ה באב בני פרעוש, eine Variante, die ebenfalls die Form einer Fortsetzung angenommen bat: באחד בטבת שבו בגי פרעוש שביה. — Ganz unmöglich ist die von Malter, Taanit »S. 132 Anm. 23, vermutete Korrektur: בנו לוד בן יהודה statt בני דוד בן יהודה. Eie בבי לד Esra 233, Neh 737, neben חדיד ואונו sind ja nichts anderes als Leute der Stadt Lydda! 1 Vielleicht die Familie des Malkija ben Rechab, Neh 314, des Restaurierenden eines Mauerteiles. Vgl. Mech. ed. Horovitz-Rabin 260. 2 Im Scholion zitiert: ועמהם כהנים ולויים [וישראלים] גרים ועבדים ונתיבים וממזרים (Parma: ועבדים משחררים), s. darüber weiter unten. 3 Erstlinge wurden in der R e g e 1 zwischen Pfingsten und Laubliütten gebracht, Bikk. I 6, Sifre § 297, ygl. Philo* de spec. legibus II, 220, (Werke, II, S. 169) — S. auch Nachbemer k u n g S. 255.