Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1930-01-01 · Heft 1 · p. Seite 54

54 es im Midrasch in bezug auf Jer 312q ,,Stelle dir Zeichen auf‘6 heißt1. Daher hat Jakob, als ihn Isaak unwissentlich segnete, indem er sagte: ,,Gott gebe dir vom Tau des Himmels‘6 usw. (Gen 27?8) gleich Anrecht auf den Segen Abrahams erlangt, d. i. auf das Erbe Palästinas. Isaak konnte es nicht mehr dem Esau geben, wie er sagte ,,Was kann ich nun für dich, mein Sohn, tun?“ (Gen 2737)2. 4. R. Simon b. Z e m a c 11 D ס r a ת (Algier, 1361—1444). a) Anfrage an R. Simon: Darf derjenige, welcher nach Palästina fahren will, sich vor Sabbath der Karawane, die" durch die Wüste [am Sabbath] wandert, anschließen, da er wegen der Gefahren an einem einsamen Ort allein am Sabbath nicht bleiben könnte? R. Simon meint, daß er es tun darf; nur solle er mit den anderen vereinbaren, am Sabbath zu rasten3. Wenn sie es aber dann in der Wüste nicnt tun, so darf er auch mehr als 2000 Ellen wegen פקוח נפש gehen. R. Simon hält das Fahren nach Palästina für eine größere Mizwah als den Boden kauf4 in Palästina seitens desjenigen, welcher sich dort schon aufhält. Denn ,,wer außerhalb Palästinas wohnt, hat gleichsam keinen Gott“. Aufbrechen zur Reise am Sabbath darf man aber nicht5. b) R. Simon entscheidet, daß derjenige, welcher gelobte, nach Palästina zu fahren und mit der Reise zögert, sich des Verbotes Deut 2322, selbst wenn die 3 Hauptfeste verstreichen, nicht schuldig macht. Denn dieses Verbot bezieht sich nur auf Gelübde für heilige Zwecke (נדרי גבוה). Doch muß er sein Gelübde erfüllen, sobald er eine entsprechende Reisegelegenheit hat, um das Gebot zu beobachten: ,,Was du gelobst, beobachte“ (Deut 2324) und ,,Alles, was aus seinem Munde gegangen, soll er tun“ (Num 30s). Wenn sich ihm eine Reisegelegenheit darbietet und er dennoch nicht fährt, Übertritt er täglich jene Gebote6. c) R. Simon bespricht den HeiligkeitsCharakter von Palästina und meint in bezug auf Jerusalem: Es gibt einen Beweis, daß der Heiligkeits- Charakter Jerusalems und des Tempelfbergs] noch besteht. Man unternimmt noch Wallfahrten dorthin aus Aegypten und anderen Ländern. Es gibt dafür einen Anhaltspunkt in Midr. Thr.7, Midr. Gant, zu 8108 und in Midr. 1 Vgl. Sifre Deut. עקב p. 43 Ende: כך אמר להם הקב״ה לישראל בני היו מצוינים במצות שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים הוא שירמיהו אמר הציבו לך ציונים. 2 RGA. des RSbA I 134, die Unterschrift fehlt. Vgl. noch Nachmanides zu Gen 243, Ex 19R, Lev 1825 und Deut 1110. Zum Ausdruck אלדד נכר הארץ vgl. Rabin in der Festschrift zum 75jährigen Bestehen des Seminars, Breslau 1929, I S. 306. 3 Vgl. Sabbath 19a. 4 Zum Bodenkauf vgl. B. Kamma 80h, Or Sarua Hilehoth Sabbath N. 76, Schulchan Aruch Orach Chajim GGGVI 11. Guttmann in Festschrift zum 75jährigen Bestehen des Seminars, Breslau 1929, I S. 64. 5 Taschbez I 21 S. 17. Vgl. auch RGA. des R. Salomo b. Simon Duran N1*. 408: ולדבר מצוד. אפי׳ בערב שבת הוא יוצא ומתגח עמו לשבות ואינו שובת כדאיתא בפ״ק דשבת ולפיכך התיר א״א מורי הרב זיל לאותן העולין לארץ ישראל שהיא מצוה לצאת מן היישוב אפילו בערב שבת ובלבד שיתנה עמו לשבות ואינו שובת, וראיתי בדברי אחד מחכמי דורו.דל שהסכים עמו בהוראה, רק בתנאי זח חלק עליו וכתב שאין צרייך להתנות עמו לשבות ודעת הרמב״ם דל היא שצריך.- .. Vgl. noch RGA. des R. Isaak b. Schescheth Nr. 101, 17, 18. Vgl. dagegen RGA. des R. Josef b. Leb II N. 53 (ed. Amsterdam 1726 S. 26). 6 Taschbez III Nr. 169, S. 38a. 7 I 52 (ed. Wilna 19a) כנסת ישראל אומרת לפני הקב״ ה לשעבר הייתי עולה לירושלים ודרהים מתוקנים ועכשיו בשף. לשעבר הייתי עולה ואילנות מסככות על ראשי ועכשיו תלויה לשמש אלה אזכרה. לשעבד הייתי עולה בצלו של הקב״ה ועכשיו בצלן של מלכיות וכר וכר♦ 8 מד. יונה אף על פי שאת נובלת גוזליה מתחתיה אין מנחת שובבה לעולם כך אע״פ שחרב בית המקדש לא במלו ישראל פעמי מלים שלהם ג׳ פעמים בשנה*