Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums · 1930-01-01 · Heft 1 · p. Seite 12

12 חכם צבי, der zu jener Zeit Amsterdam verlassen mußte und sich, in Ö. seßhaft gemacht hatte1. Danach entwickelte sich O. zu einer schönen, reichen, stark bewohnten Gemeinde und zugleich zu einer Stätte des jüdischen Wissens. Sie besaß ein berühmtes Lehrhaus, ״Klaus" genannt,, dessen Mitglieder hervorragende Rabbiner und Gelehrte waren. Die ,,Klaus" hatte, neben dem Gemeinderabbiner, noch einen eigenen Rabbiner mit dein Titel אב״ל דקלויו אפפא, so z. B. Josef Landau, der in den Jahren 1717—1756 dieses Amt bekleidete2. Wie alle größeren Städte hatte auch O. einen besonderen Prediger,. "מגיד מיישרים,, genannt, der an jedem Sabbat Halachisches und Agadisches vortrug, z. B. R. Doberisch Hakohen, dessen Vater Isaak Hakohen, Sohn des Moses Katz und Enkel des ש״ך war3 4,, und R. Isaak ben Benzion, Verfasser des Buches מכלל יופי (Frankfurt a. d. Ö. i775)*. Auch jedes ב״ד, deren es in O. mehrere gab, war einem besonderem ראש כ״ד unterstellt, z. B. R. Arjeh Leib, Sohn des Isaak Charif, Rabbiner in Krakau5. Den anderen jüdischen Hauptgemeinden gleich, hatte auch 0. einen jüdischen Gemeinde-Arzt und -Apotheker, die Mitglieder der Gemeinde waren, und vöii ihr bezahlt wurden. Bekannt ist der Name des Arztes Josef Katz, der in dem Pinkas der Gemeinde als ■האלוף המרומם מורנו ר, יוםף כ״ץ bezeichnet wird, sowie der des Samuel aus 0., welcher eine reichliche Zahl von medizinischen Werken verfaßt hatte. Letzterer starb am 27. Juni 17056 * 8. 1 Das. S. 40, 59. 2 Buber, 121 § קריה נשגבה und Friedberg, בני לנדא למשפחותם Kap. 2 Abschm 4 meinen, er sei Rabbiner der Gemeinde O. gewesen. Er war jedoch Rabbiner der dortigen Klaus (דעה קדושים Petersburg 1897/98, S. 120). Irrtümlieh ist auch die allgemein vertretene Auffassung, daß er auch ]Rabbiner in ZolkieW und Brody war. 3 Friedberg לוחות זפדון, Frankfurt a. M. 1904, A. 59 nennt ihn irrtümlicherweise unter den Rabbinern O.s. Er war aber nur Prediger (s. die Vorrede zürn ספר הארוך des ש״ך). Auch sein Sohn Abraham Katz erwähnt ihn in seinem כתר כהונה Abschh. 79 nicht als Rabbiner von O., sondern berichtet nur: "״שישב על כסא הוראה בק״ק אפטא. 4 lii seinem מכלל יופי, S. 2ל b, erzählt er, daß sein Sohn Beiiziön aus Tarn0pol dem unter Gonta im Jahre 1768 stättgefuiidenen Judengemetzel in Hornel beigewohnt habe. Nur durch ein Wunder sei er gerettet worden. — Nebenbei sei bemerkt, daß das Jüdenbiutbad in der Ukraine vom Jahre 1768 auch im Vorwort zum רביד הזהב (Lemberg 1869) erwähnt wird. Dieses, der Handschrift eines Zeitgenossen, des Israel Charif aus Satanow, entnommene Zitat lautet: ^בשבת חקכ״ח לאלף הששי היה הריגה באקלים האקריינה בחודש הרביעי זבחודש החמישי יה-ר שיהבווך לנו לששון ולשמחה. ונהרני לאלפים ולרבבות כמעט כי חדל לספיר ערך מאת אלפים, כמה וכמה כפרים לערך המשים פרסאות אידך ועשרים רוהב בשדות בעירות וביערות, היאומן כי ימיפר אי אפשר להעלות על הכתב". Dies blieb Gurlaiid in seinem לקורות הגזרות בישראל unbekannt. 5 Auf dem Titelblatt des יפה מראה (Amsterd. 1727) heißt es: הובא לביה הדפוס ע״י♦♦♦• דרה האלוף התורני הרבני מודדר יצחק בן הרבני המופלג מוהיר אריה ליב< חד מראשי ב• ד דקיק א0 ט א. בר,גאון הגדול המפורסם מוהר-ר יצחק אב״ד ור״מ דק״ק כךאקא והגליל יצ״ו. Anscheinend war Arjeh Leib ein Schwiegersohn des Abräham Helift Aschkenasi, dessen Sohn Jakcb Moses den ידי משה zum מדרש רבה verfaßt hat. Er wird in ידי משה zu שיר הש״רים Kap. 1 zitiert: שמעתי מפי גיסי האלוף המרומם מ1יד, אריה ל״ב בן הגאון מוהר״ר יצחק אב״ר בק״ק קראקא♦ 8 האסיף a. a. O. S. und Israelit 1902, S. 1124.